התייעצות
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום אני נשואה + 2 נשואה לרוב באושר ויש לנו זוגיות טובה בדרכ ללא מריבות אני בחורה שלא אוהבת לריב, אם יש בעלי יוצא או הולך לעסוק בתחביביו אני אומרת לו להנות וכו...לא אישה "קרציה". אוהבת את המרחב שלי וגם נותנת לו אותו הדבר. כרגע מצבנו הכספי די קשה אבל אנחנו ככה כבר כמה שנים כמו רוב זוגות הצעירים אנו במינוסים ולקחנו הלוואות . בעלי מאוד לאר'ג ואף פעם לא הגביל אותי. לפני כמה ימים היה יום שישי והוא היה בעבודה. אני פגשתי חברה והיא הציעה לי לבוא לטייל איתה ומאוד רציתי ולכן התקשרתי לבעלי שיצא שעה קודם מהעבודה ויוציא את הילדים מהגן. בעלי התעצבן אמר לי אל תלכי למה עכשיו.... ואת מוציאה אותי מהעבודה... אמרתי לו חד פעמי... אכן הוא אסף אותם ובינתים קניתי לי בגדים בסכום של 400 שח. כאשר חזרתי הביתה הוא צעק עלי שבזבזתי גם בשבוע שעבר ושאני חצופה וכו... התעצבנתי מאוד ואת כל השמחה שהייתה בי טרח להוריד. אחכ נסענו להורים שלי לארוחת ערב שם אמר להורי שאני מבזבזת והוא עובד ואז התחלתי לבכות ולהתעצבן עליו.הלכנו הביתה התווכחנו בדרך חזור. יום למחרת קמנו אמרתי לו בוא ניקח את הילדים לטייל הוא אמר שאיתי לא הולך לשום מקום ולקחתי את הרגליים שלי השארתי לו את הילדים הכנתי להם תיק שיקח אותם לטייל ואז להורים שלו והלכתי לים המלח עם המשפחה שלי. כשיצאתי מדלת הבית הוא זרק עלי כרית ואמר לי תעופי מפה , ליד הילדים זה היה וא ז במשך שעתיים חייג אלי לטלפון וקילל אותי ונתן לילדים לחייג אלי. יום לפני בערב הבן שלי ביקש ארטיק ואמרתי לו שאין. זה היה בערב ואמרתי לו אכלת מספיק להיום. כשבעלי שמע את זה אמר לו בוא תראה איך אמא שלך שקרנית והראה לו את הארטיקים (בני בן 4) צעקתי על בעלי ואמרתי לו שצריך להתבייש שזה מה שעושה לילד. כשחזרתי מהים רבנו והוא ממש השתמש בקללות ושפך עלי בקבוק מים. ביום יום הוא בן אדם רגוע מאוד ואנחנו מתווכחים אולי פעם בשנה... אבל שיש לנו מריבות גדולות הוא ממש מקלל. פניתי אתמול לאבא שלו וסיפרתי לו את הכול ואמרתי לו שידבר עם הבן שלו ואבא שלו התקשר אליו ושאל אותו אם יש לנו בעיות כלכליות וכו... ובעלי שהתעצבן אמר מי דיבר איתך ? אשתי? אבא שלו הכחיש ולא אמר לו. אני דווקא רציתי שיגיד לו ששיתפתי אותו אך אביו טוען שבעלי רק יתעצבן יותר. מה עלי לעשות? אנחנו 4 ימים לא מדברים בחיים לא קרה לנו מצב כזה ואם קורה שאנחנו לא מדברים תמיד אני באה ומשלימה ומדברת על הדברים יותר והיום אני מרגישה שלא מגיע לו שאני שאת שאיזום בכלל שיחה............אני עצבנית ופגועה ממנו מאוד. מאתמול הוא עם שלשלולים ונשאר בבית חולה. לפי דעתי זה מעצבים... מה עלי לעשות? האם שוב אוריד מכבודי ואני אדבר איתו ואסדר את העניינים? מה לגבי הקללות והמים ששפך וזה שאמר לבני שאימו שקרנית???????????מחכה לתשובה מהירה תודה.
שלום לך, ראשית - ההתנהגות האלימה אסור שתהיה. לא כריות ולא קללות. זה גבול שאין לחצותו. שנית - עליכם לדבר. זוגיות נמדדת ביכולת לריב ולתקשר זה בסדר לכעוס, זה בסדר להיפגע, אבל צריך להיות מסוגלים לדבר את זה ולא "להתנהג" את זה. אם צריך - תהיי את זו שיוזמת את השיחה. לדעתי, טוב תעשו אם תלכו למקום נייטרלי, בית קפה או מקום אחר, ותתחילו ללבן את רגשותיכם. שניכם פגועים, והוא, כנראה, כשפגוע - גם פוגע. ושיהיה ברור שיש גבולות שלא חוצים. אודי