סוף שבוע רגוע

.... ימים לא פשוטים במדינה. יום הזכרון הלאומי..חגיגות יום העצמאות.. לא קל.. גם פה בפורום עם זכרונות מורכבים.. אודי שתופס אצלנו בלב מקום לא קטן. הרבה הכרת הטוב, חום וקרבה ..כן..וגם אמון... הסתכלתי על ההודעה ההיא שכתבת ביום שלישי.. רביעי בבוקר עבר..גם רביעי בערב. גם הלילה.ואפילו כבר חמישי חלף. ו..כלום.. והגענו לשישי.. ועדיין לא מופיעה ההודעה האדומה של שישי..ההיא ה"רגילה". זה חסר לי. חסר מאוד... אני יודעת שאתה יש ! אני לא כל כך דואגת.. רק קצת.. אני כועסת. למרות שאני יודעת שאתה לא חייב לנו מאומה. ובכל זאת הלב מרגיש כעס.. מזכיר לי את המשפט הנצחי של אבא שלי :"אסור להאמין לאף אחד." גם המשפט של אמא שלי מתקתק לי באוזן :"צריך להתרחק מאנשים כמו מאש." אני יודעת שהדיבורים שלהם נבעו ונובעים ממצוקותיהם .. אני גם יודעת שאני כותבת עכשיו ממצוקתי שלי.. :( למה אודי, למה ????????????????????????????????? כשאין את ההודעות "הרגילות" שלך משהו בי מתחרפן. לגמרי. אין לי רצפה אודי :(( אני צריכה להעתיק את מילותיך .בשבילי. אז הנה: " שלום חברות וחברים, יוצאים למנוחת סוף השבוע שלנו, נוחו היטב ואיספו כוחות. נשוב וניפגש ביום ראשון. שמרו על עצמכם" . במבי.

קשה לי לראות אותך זמן רב כל כך אדומה,מבויישת ומושפלת.. אני איתך ולא משאירה אותך לבד. שלך-במבי.