לתפוס את הרגע
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
כשאתה עוד כאן...קבענו תאריך אחרון וסופי לפרידה...אני כועסת על כלם והיא אומרת שהחלק שלא רוצה להפרד מתמרד וכועס...כנראה אני מרגישה מצד אחד שחייבים לסגור את הנושא העיקרי שלשמו הגעתי ומצד שני איך???איך לסגור נושא שרק לא מזמן נפתח?????לא טוב לשכוח אבל גם לזכור קשה....אז מה עושים??????חיים עם מה שיש..מדברים על מה שיש...... על הטוב שיש......אבל אני רציתי לדבר על מה שאין ולא יהיה לעולם.......גם לזה צריך להיות מקום אפילו שנפרדים ככה אתם טוענים לא??????..האם חייבים לדבר על חוזקות,לחזק שיש לי כוחות????? ואולי אין לי....אולי אשבר??????למי אפנה???????גורמי תמיכה שניסיתי זה לא אותו הדבר..אפילו הפסיכולוגים טוענים שחבר טוב הוא לא איש מקצוע.........אז מה?????מחפשים מה היה טוב ומה אני לוקחת איתי מהטיפול ואני מנסה בחיי שמנסה אבל נראה לי שאני רואה רק מה שיחסר לי.......ואז כאילו מעדיפה לשכוח אותה לגמרי ולחתוך את הטיפול כבר עכשיו במקום תהליך שיהיה בשבילי קשה כנראה....... ימי הזיכרון האלה מוסיפים מכאובים.......בעיקר כשזה גם נוגע אישית ושזה קרוב.........
הי מיכל, כנראה כבר לא הייתי כאן (בממשק הניהול, שמאפשר לי לראות את ההודעות החדשות טרם עלייתן לאוויר). לדעתי, הפרידה הקרבה היא בדיוק מסוג הדברים שעליהם את מדברת: מה שאין ומה שלא יהיה לעולם. זה טיבן של פרידות, להדגיש לנו את ארעיות וסופיות הדברים. בהחלט שיש לזה מקום, לצד מה שיש ומה שנשאר. יין וינג, נדמה לי שקוראים לזה... אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
