משפחת בעלי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אני מקווה שהגעתי לפורום הנכון; אני נשואה מזה 10 שנים לגבר אוהב, מתחשב וטוב לב. אנחנו גרים באותו בניין עם הוריו, עם אחיו הצעיר ומשפחתו, ואחותו ומשפחתה מבקרים די הרבה. משפחה גדולה, קרובה, ועל פניו -מאושרת שהיחסים בה חמים ופתוחים. הבעיה היא חוסר חיבור ביני ובין חמותי וגיסותי. בעוד אחותו של בעלי מסתדרת היטב עם גיסתי השנייה וחמותי ממש מאוהבת בה, הרי שאני נותרת בצד, הן אינן משתפות אותי בפעילויותיהן, אינן מזמינות אותי לשהות במחיצתן, וכשניסיתי לפתוח את הנושא ענתה לי חמותי: "לפעמים קורה שאין חיבור בין אנשים". אני חשה מנודה, עצובה רוב הזמן ופגועה. משפחתי שלי גרה רחוק. האם עלי "לצפצף" ולהתעלם? להעמיד פנים שלא אכפת לי? אני הרי נקרעת בתוכי.
שלום נטלי, הרי ענית בעצמך של שאלתך... לדעתי, בעלך צריך לגבות אותך ולעמוד לצידך. ציינת שהוא מתחשב וטוב לב - אז הוא בוודאי יבין אותך וישמח לכך. והיה והתחושה היא של "חוסר חיבור" מתמשך (מה זה בעצם?) - אולי כדאי לשקול להתרחק מהם כדי לצאת מתפקיד ה"כבשה השחורה" שמודגש בשל הקירבה היתרה. אודי
שלום נטלי, הרי ענית בעצמך של שאלתך... לדעתי, בעלך צריך לגבות אותך ולעמוד לצידך. ציינת שהוא מתחשב וטוב לב - אז הוא בוודאי יבין אותך וישמח לכך. והיה והתחושה היא של "חוסר חיבור" מתמשך (מה זה בעצם?) - אולי כדאי לשקול להתרחק מהם כדי לצאת מתפקיד ה"כבשה השחורה" שמודגש בשל הקירבה היתרה. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
