שלום אודי

אני בן 16 וחצי,עוד מעט 17. עברתי המון קשיים מהילדות. כעיקרון אני בנאדם בודד,מלבד זה שיש לי את אמא שלי. בעבר לא הייתי בודד,גם מבחינה משפחתית,וגם מבחינה חברתית. אני לא רוצה לפרט כל כך. אבל בכלליות עברתי סידרה של טראומות לפני כמה שנים,שהן נורא קשות לי. מרוב שהן השפיעו עליי כל כך, איבדתי את עצמי בדרך. עד עכשיו אני דיי אבוד. מה שבגללו הגעתי לפורום זה שיש לי בעיית תיקשורת עם אנשים. אני נורא מפחד להיות בקשר עם אנשים משום מה,ומצד שני אני נורא רוצה להיות בקשר עם חברים ולא להיות לבד. אין לי ביטחון עצמי בכלל,אני לא מאמין בעצמי בכלל,ובכל דבר שקרה לי בחיים,אני אומר לעצמי שאם הייתי בנאדם יותר שווה ויותר איכותי בטח לא הייתי מגיע למצב הזה. בכלל בשנה שעברה בכיתה ט',הייתי נכנס לפייסבוק לכמה שניות ומהר מיתנתק,כי הייתי פוחד שמישהו יפנה אליי ויצור איתי שיחה,ואני יאכזב אותו ויראה לו שאני לא מה שהוא חשב,ושאני בנאדם משעמם. עכשיו המצב יותר טוב,אני יותר מנסה ליצור קשר עם ילדים מהשכבה או הכיתה. הבעיה היא שבפייסבוק ליפני שאני רושם פסיק או כל מילה,ואני מוחק 20 אלף פעם, כי אני לא רוצה ליצור רושם מוטעה. ועל הכתה שלי כבר יצרתי רושם של ילד שקט עם טיפה מוזריות חחחח. למרות שיש קבוצה של ילדים בכתה שלי שאני כן מדבר איתם.הבעיה היא שהקשר לא מתקדם אף פעם לשום מקום,או שפתאום נמאסתי עליהם והם מתרחקים,או שאני מתרחק כי אני מפחד לאכזב,או שהמחשבות החסרות ביטחון שלי השפיעו עליי. אף פעם זה לא מגיע למצב של מעבר לשיחה. יש לי בעיה שאני פוחד לריב עם מישהו,או להביע את דעתי,כי אני פוחד שאני יאבד את ההיזדמנות שלי להיתחבר אל אותו בנאדם,אבל מצד שני גם ככה אני לא מיתחבר אל אף אחד. אני לא ''תלית שכולה תכלת'',כמו שיש לי נטייה לראות בעצמי רק את השלילי גם באחרים אני נוטה לראות רק את השלילי. כבר נמאס לי לחזור הביתה מהתיכון לבדידות הזאת,ולהישתדל לא להיכנס לדיכי כי אז אני לא יוכל ללמוד טוב,ואז בוקר למחרת שוב ללכת לבית ספר,ולחזור הביתה אל הבדידות המדכאת הזאת. אם העצה שלך היא שאני ילך לטיפול,אני כבר בטיפול,אבל זה לא כזה עוזר.