אודי,

אתה מאמין באפשרות לשינוי ? אני כבר ממש סקפטית..נכנסת גם ליאוש. מרגישה מותשת.כל כך מותשת אודי. מרגישה כאילו מושכים אותי בו זמנית לשני הצדדים..ומושכים ומושכים ומושכים עד שאני נקרעת לגזרים..וכשאני נקרעת לגזרים יוצא ממני אפר (בסגול) ועוד אפר ועוד ועוד ועוד..וממלא את כל החלל בפיח ואפר..ממש קשה לנשום..אפשר להחנק מכל האפר והפיח ( כמו העשן ,האפר והפיח שעלה מהקרמטוריום באושויץ ) אני רוצה ללכת לסדנה הזו.. אני לא יכולה.. "שומעת" את אמא שלי אומרת לי "אני מאשים".. אודי, אני רוצה למות !! אני לא יכולה יותר. אתה שומע שאני נקרעת לגזרים ? ויש משהו נוסף פתאום.. אתמול התקיים ערב מקדים לסדנה , שאליו הגעתי. ואתה לא תאמין. גם אני לא האמנתי אבל במשך כל הערב רק התגעגעתי לאמא צביה והרגשתי שאני כל כך צריכה אותה..ואני שואלת את עצמי,איך אצליח להסתדר בימים האלו בסדנה בלעדיה ?? אתה מבין אודי איזה בלגן ?? וחוצמזה שתדע לך שאני ממש צריכה לראות בבוקר של שלישי ושישי את הכיתוב שלך זה עם הסימן האדום שמודיע על מנוחת וכו'.. כשהכיתוב איננו ,מרגיש לי שאין לי קרקע..אני מגם מתחילה לשאול את עצמי איזה יום היום ואם אתה בטוב וכל מיני כאלו.. אני כבר סקפטית מאוד לגבי יכולת האפשרות לשינוי. אודי, בבקשה, תעשה לי סדר בראש ותגיד לי גם מה לעשות.. ותכתוב לי בבקשה היום הרבה כי ????? לא יודעת למה. כי אני צריכה.. ואני חושבת שאולי אתה אפילו לא לועג לי על זה. שלך-במבי.

הי אודי, אמא שלי מתנגדת לסדנה הזו רשמית בגלל מחויבות לאנשים סביבי .. אצטט לך דוגמה קטנה מהאמירות שלה אלי:"את לא יכולה להעלם לך ,כך,סתם ,לכמה ימים. החיים זה לא פיקניק,ואי אפשר לעשות מה שרוצים "..ותבין אודי כל כולה מדובר על כמה ימים בלבד. אמא צביה מעודדת אותי כל הזמן ללכת למקומות כאלו כפי שהיא מעודדת אותי לחזור לפיסול.היא טוענת שבבסיס ,מה שמחיה את אמא שלי זה המוות...כן..נשמע משונה אבל זה נכון..כשהאיום האירני מתגבר היא כאילו מתעוררת לחיים..כשניגנתי בילדותי היא סגרה את הדלתות. זה עיצבן אותה.היא גם לא היתה מסוגלת להגיע לערב ההוא בו נתנו לי את הפרס ההוא. לפני פסח שנה שעברה ,כל האולם היה מלא מפה לפה ורק ההורים שלי לא הגיעו , כשאני שרה או מדברת איתה על היופי שבטבע היא לא מסוגלת לשמוע .היא תמיד קוטעת ומתחילה לדבר על כל מיני אסונות שקרו, קורים ויקרו.. אני חושבת שאני עדיין (אולי??) בקשר סמביוטי איתה.. לא יודעת ..מסובך. מסובך מאוד אבל בכל זאת ניסיתי ללכת עם התרגיל שלך ובתחילה לא הצלחתי בכלל לראות.הרגשתי שהכוחות הללו שמושכים אותי זורמים לי בתוך הוריד וקשה לי לראות משהו.. לאחר שאתמול בלילה קבלתי אישור מיוחד להשתתף רק בשני שליש מהסדנה ובכך הרגשתי ש"שילמתי את המס למולך" וכאילו עכשיו מותר לי ללכת לסדנה .. אז יכולתי לשמוע את הכוחות הללו שמדברים ממרחק והם אמרו כך: החיים: מגיע לי, מותר לי, אני לא מזיק לאף אחד בכך שאני יוצא למס' ימים. המוות: תפסיק לבלבל את המוח, הבאת חיים לעולם, תדאג להם.. החיים: אבל הם יכולים להסתדר כמה ימים גם בלעדי .הם לא תינוקים וגם בן הזוג בתמונה. המוות: אנוכית , ומה עם ההורים שלך ? כך תשאירי אותם ? החיים: אבל יש להם זה את זה.. המוות: אסור לך. החיים זה לא פיקניק. החיים : אבל אני מאוד מאוד רוצה ללכת. המוות: את לא יכולה ללכת. החיים זה לא פיקניק. ובד"כ איכשהו החיים נכנע ורוצה למות ופוגע בי באיזושהי צורה. מבין אודי ? אמא צביה קצת מסמלת לי את החיים ואמא שלי קצת את ההיפך.. והכל נהיה קצת מיקסר.. ותודה לך אודי על התגובה הזו שנתת לי וגם..בבקשה. תתייחס לתגובה הזו שלי.מה אתה אומר על זה ? ושתדע לך אודי שכשאני אגדל קצת אני אחזור לפיסול.. שלך-במבי.