לאופיר, ואודי מה דעתך?

הי, פתחתי הודעה חדשה כדי שתראי...אני חושבת שזה רעיון נהדר לפתוח קבוצה כזו, אבל אולי ראוי שמישהו מקצועי יהיה בה? מנסיון קל יותר לפול ביחד מאשר לקום ביחד..יש בזה אולי גם סיכון?לא יודעת..בתור אחת שכל חייה נאבקת ברגשות...נקודה למחשבה..מה דעתך אודי?

הי מיכל כשחשבתי על הרעיון של קבוצת תמיכה, חשבתי דווקא על משהו יותר חברי ופחות קבוצה מקצועית - בין היתר מסיבות כלכליות - רובנו נמצאים בטיפול אחד במקרה הטוב ונעזרים בעוד כל מיני גורמי תמיכה מקצועיים שעולים כסף, וזה באופן פרדוקסאלי מקשה על ההתמודדות..לאיש מקצוע צריך לשלם כסף - תמיכה הדדית היא בחינם. אני גם חושבת שלקבוצה יש המון כוח שיכול מאוד להרים, ולא רק להפיל - זה תלוי במשתתפים כמובן. רציתי ליצור מקום נוח שיהיה אפשר פשוט להיות עם מה שמרגישים ושזה יהיה בסדר, בלי שיהיה צריך להסתיר תמיד מאחורי מסכה מחייכת - מן חלום שכזה.. אבל מה שכתבת וגם מה שבנות אחרות כתבו פה לאור ההעדרות הקצרה של אודי העלה בי שאלה - האם אנחנו חייבות תמיד איזה דמות חזקה ומקצועית, מן "מושיע" כזה שבלעדיו אנחנו אבודות ונופלות? אני חושבת שאנחנו יותר חזקות מזה, וכן, אני חושבת שאנחנו יכולים לעזור כבני אדם אחד לשני, ולהיות בו זמנית גם במקום העוזר וגם במקום הנעזר, למרות שזה פחות אולי שלם מלהיות רק נעזר (שלם בפנטזיה). כמובן שלא חשבתי שקבוצה כזו יכולה לבוא במקום טיפול, אלא במקביל.. אלו מחשבותיי לילה טוב ושקט אופיר

הבנתי, באמת יש צורך להגדיר מה רוצים שיהיה..אני בעד קבוצה כזו חברית יותר כי בד"כ מרגישים נורא לבד!! ...אבל נתת לי נקודה למחשבה....אולי אצטרף... ואודי יש לי שאלה איך מפחיתים את תחושת הלבד?? אפילו שיודעים שהמטפל יודע עלייך ואיתך...צריך מישהוא מבחוץ..כי אף אחד אחר לא שותף ולי זה קשה..אולי בקבוצה אפשר להפתח?????? אם בקבוצות עסקינן האם יש יתרון כזה של טיפול קבוצתי למי שמרגיש ככה לבד???? אני לא הייתי מסוגלת אולי להפתח ככה כי מספיק שהיא יודעת......