טיפול פסיכולוגי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי שלום התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כחודשיים, אחרי המון המון שנים ששמרתי כמויות אדירות של כאב, חרדות והמון פחד החלטתי לקחת אחריות על החיים שלי ולגשת לטיפול.בחודש הראשון של הטיפול היה לי קשה להיפתח ולספר ובחודש האחרון אני מרגישה שמאוד נקשרתי לפסיכולוגית, אני מרגישה מאוד בנוח לספר לה הכל, אחרי הרבה שנים ששמרתי הכל בפנים אני שברתי את המחסום הזה ואני באמת שופכת את הכל במהלך הטיפול- עד כדי כך שאני ממש בוכה בפגישות. הפגישות מהוות עבורי משהו בטוח, תומך,עם המון רכות וחום הבעיה שאני כבר התחלתי לחשוב על תהליך הפרידה ולפחד ממנו. אני יודעת שיש לי עוד דרך ארוכה לעבור עד שאגיע למצב של סיום הטיפול אבל בכל זאת זה מציק לי נורא. גם בין פגישה לפגישה אני מרגישה ממש רצון וצורך כבר להגיע לפגישה הבאה, אני גם משחזרת במשך השבוע את מה שאני סיפרתי לה ואת מה שהיא אמרה לי ומעבדת את הדברים. אני מרגישה שאחרי כל כך הרבה שנים (בערך 20 שנה) של כאב שהפנמתי אני סוף כל סוף נותנת במה לכאב שלי, זו מתנה מדהימה והמחשבה שיום יבוא וזה יפסק מלחיצה אותי...האם זה תקין להרגיש ככה? מה לעשות?
שלום גיתית, זה מה שאת מרגישה וזה בסדר גמור להרגיש כך. את נקשרת ופוחדת מהמחשבה שזה ייגמר ויכאיב בהעדר שלו. אני מציע בחום לספר בפגישה על הרגשות הללו שלך. זה חומר חשוב לטיפול. אודי
קודם כל תודה רבה!!!! איך העובדה שאני אספר לה יכולה לעזור לטיפול? אתה לא חושב שהיא תחליט לסיים את הטיפול בגלל שאני נקשרתי אליה?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
