אודי,

כל כך קשה לי.אין לי גרגר כוח. אני ממש באפיסת כוחות. אני גם לא יודעת מה לעשות. סיפרתי לך שאמא צביה מעודדת אותי ללכת לאיזשהו מקום שאני מאוד מאוד רוצה ללכת.ובשבת כשהייתי אצל ההורים שלי ,סיפרתי להם שכנראה אני אלך למקום ההוא,.(ותבין אודי,מדובר על כמה ימים.כל כולה כמה ימים ) ואמא שלי הסתכלה עלי במבט כזה מאשים ואמרה לי :את לא יכולה לעשות .. אודי, מהרגע שהיא אמרה לי את זה ,אני מרגישה שאני לא יכולה ללכת למקום ההוא. היא כאילו כבלה לי את הידיים והרגליים. ואני מרגישה שאין לי אפילו גרגר של גרגר כוח. אין לך מושג עד כמה רציתי ללכת למקום ההוא.. ואני "מדברת" אל עצמי ואומרת לעצמי: די,עזבי, הכל בחיים ממילא שטויות. באים לעולם לכמה שנים ומתים. אז די,עזבי ואל תחשבי . אודי שתדע לך שאני מרגישה גמורה.והאמת היא שאני רוצה שתדרוס אותי מכונית ותמחץ כבר את הכל. :((((

הי במבי את הרבה יותר חזקה מכבלי המילים של אמא שלך. יש לך את המילים של עצמך ( את כותבת ככ יפה ) ושל אמא צביה, ושל אודי ואני בטוחה שיש עוד הרבה אנשים. תני למילים האלה לשאת אותך לכל מקום שהדמיון שלך רוצה ללכת אליו - מותר לך. אופיר

תודה ! תודה על מילותייך הטובות ! הקראתי לאמא צביה את מילותייך אלי ..הן נכנסו עמוק ללב.. כן,לתת למילים האלה שלך, של אודי. (ראית ושמעת איזה שיר מדהים !! אודי שלח ? גם את כל כך התחברת לזה ? ..מדהים ) לתת למילים הטובות כל כך של אמא צביה להכנס עמוק ללב ולאפשר להן לשאת לכל מקום שהדמיון רוצה ללכת אליו -מותר לנו. במבי.

איך ? איך יכלת כל כך לדייק ? הרי הקשר פה הוא וירטואלי ? לאחר שקראתי והקשבתי לשיר לא יכלתי להגיב לך.הייתי ממש בשוק. איך יכלת כל כך לדייק ? השיר הזה...וואאוו.. והיום כשנפגשתי עם אמא צביה כמובן ששיתפתי אותה .ואתה יודע אודי העיניים שלה היו זוג פנסים מאירים ואפילו המצח שלה נצץ.. ואני כל הזמן חוזרת על המשפט הזה שכתבת לי : "תרשי לעצמך.את יכולה" והלוואי שהמילים האלו ושל אמא צביה ושל אופיר הרגישה יצליחו להכנס עמוק ללב ולהיות קונטרה למילים של אמא שלי שנדבקו אלי כמו עם דבק מגע. והלוואי ואצליח ללכת בסוף לשם.שיהיה לי את הכוח. וואוו כמה שאני רוצה.. תודה לך אודי מקסים !!! שתהיה לך שבת מלאה באור פנימי . שלך-במבי. נ.ב היום הלכתי עם המילים שלך ,והשיר ששלחת, ועם כל המילים של אמא צביה וגם עם מילותיה הטובות של אופיר והרגשתי אביב בכל הגוף . שמעתי איך הציפורים שרות, איך החרציות מחייכות אלי והרגשתי כאילו כליל החורש שולח לי את ברכת הדרך...