איך אפשר להמשיך לחיות?

שלום אודי, כשאני כותבת כאן אני בדרך כלל רק בתגובות לאחרים זה שומר עלי מלהקשר חזק מידי למקום הזה ועכשיו אני לבד לבד לבד עם מחשבות שאי אפשר לסבול, אם תוכל לעזור לי גם ברמה של ההבנה ומה אפשר לעשות עם זה ואם לא אז רק לשמור עלי קצת. מה עושים כשהתלות היא קיומית? כשההרגשה היא שפרידה תביא למוות שלי, שלא יהיה לי יותר בשביל מה להיות?. איך יוצרים נפרדות בלי למות מזה? איך אפשר להפרד סופית באופן לא טבעי (זאת אומרת לא בעקבות מוות) ממישהו שאתה מרגיש שילד אותך מחדש, שאתה כמו ילד שלו? (שבפעם הראשונה בחיים סוף סוף יש לך אמא) אולי כל המצב הזה שהגעתי אליו שאני מרגישה שאני ילדה שלה לא היה צריך לקרות, אבל זה מה שקרה וילד גם אחרי שהוא גדל והופך למבוגר לא אמור להפרד או יותר נכון להיקרע ולצאת מהחיים של אמא שלו, גם כשהוא גדל ונפרד הקשר שלהם נמשך. אני ביאוש