ליפול ולנטוש
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
בכנות פשוט איבדתי תיאבון בחיים האלה, זה כאילו לא העולם שלי. אני כאילו לא אמור להיות כאן. הכל משעמם, מוכר, מגעיל. זה כאילו אני סוחב איתי שק על גבי ויותר ויותר דברים נכנסים אל השק ונעלמים, טובעים בפנים אל השחור הלא נודע. גם דברים שאהבתי איבדו את טעמם והם נופלים ונופלים פנימה, והשק רק מתרחב ושואב פנימה הכל רק שהשק הזה הוא בעצם אני אני הפכתי להיות אדיש, כאילו אני מחכה מחכה שיבואו לקחת אותי מכאן לחיים אחרים ליקום אחר לעולם אחר אני מוכן למוות ומייחל לו שיבוא
לקריאה נוספת והעמקה
שלום חסוי, אני לא חושב שלגמרי איבדת תקווה ואחיזה. אתה משתמש במילה "כאילו" ומשאיר מרווח של תקווה. אני מקווה שתוכל להאחז בזה. אודי