היי

קודם כל,תודה על המקום אני לא יודעת מאיפה להתחיל,כי זה לא ייגמר...אבל קשה לי.לפני כמעט חודש,סיימתי טיפול של שנה.הטיפול היה אחרי המון טיפולים שניסיתי וכל אחד היה גרוע יותר מהשני.והטיפול האחרון היה שונה,בכך שהוא מאוד עזר.הייתה לי מטפלת מדהימה,אין לי אפילו דרך להביע את כל מה שאני מרגישה אליה,אבל זה נפסק באופן די פתאומי מכיון שהחוזה הטיפולי היה לטיפול זוגי והוא התחיל לחרוג מהמסגרת הזאת,ובגלל שהוא היה ממומן ע"י גוף כלשהו,לא הייתה לנו אפשרות לשנות את החוזה,ונאלצנו להפסיק את הטיפול,ועכשיו אני משתגעת!!! כבר אין לי עם מי לדבר ועם מי לחלוק את הרגשות שלי.אין לי טענות כלפי המטפלת,כי היא עשתה את הדבר הכי נכון גם מבחינה אתית וגם מבחינה מוסרית,אבל בפגישה האחרונה בעשר דקות האחרונות פתחנו טראומה שעברתי ומכיון שזו היתה הפגישה האחרונה,לא הספקנו לדבר על זה בכלל ואני נשארתי עם כל הרגשות הטעונים שהתעוררו פתאום.אני מרגישה אפס,אין לי חשק לכלום.בא לי רק למות ואפילו את זה אני לא מצליחה לעשות... הכל מרגיש לי ריק,בלילה אני לא ישנה ובבוקר לא מתפקדת.אני אובדנית ומטופלת כבר כמה חודשים עם תרופות שלא עושות כלום חוץ מתופעות לוואי שרק מחריפות את הדיכאון והאובדנות ואני רק מרגישה מטרד בעולם הזה. אני מצטערת שגם פה אני משגעת ומטרידה,אבל אין לי מקום אחר... תודה אודי,על ההקשבה(או הקריאה)וסליחה על ההטרדה.:( אפס(יותר מתאים מאשר שירי...)

החשיפה של הטראומה קרתה כי לא שמנו לב שנשארו רק 10 דק'... דיברנו על אפשרות שאחזור לטיפול פרטי,אבל רק לאחר תקופת צינון.אבל הרגשות מציפים אותי בצורה חזקה מידי...אני לא יודעת איך להתמודד בלי טיפול,והבעיה העיקרית היא שאין לי עם מי לדבר.יש לי רעש במח,רעש שלא משתתק,ואני רוצה רק קצת שקט...