הי אודי
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אנ'לא יודעת מה קורה לי. אולי עם הגיל.. אני נעשית רגישה יותר ויותר..כ ל הזמן רוצה לבכות.. מרגישה עצב חונק..וזה מעגל סגור..מרגישה מזדקנת.. ופנים עצובות ובוכיות לא ממש תורמות למראה צעיר..לאחרונה בכל פעם קורה משהו מסעיר אחר.. כבר לא יודעת אם זאת אני או המציאות..אולי אני מדמיינת??.. אולי זה לא באמת קורה ואתעורר מהסיוט המתמשך הזה..עכשיו צריכה להתמודד עם בן זוג שהיה והתגלה כנוכל..פתולוגי..והכי גרוע -עם חוסר הבטחון באינטואיציות שלי!..לא יכולה לסמוך על עצמי..כבר לא יודעת במה אני כן טובה..כי במה אני לא..-זה טור (בטבלה) שהולך ומתארך והטור השני מתרוקן..וזה כואב..וזה מפחיד ומייאש.. וסליחה אודי שבכל פעם אני באה לבכות לך.. והבדידות חונקת.. והיא בחופשה.. אם בגיל 20 הייתי יודעת שכך יהיה..לא הייתי..
הי מיקה, עם הגיל מגיעה גם תבונה, יש גם ניסיון מצטבר. על זה לא כתבת. מדוע? ויניקוט, פסיכואליטיקאי אהוב ומוערך כתב פעם על עצמו שכל קמט בפניו הוא הרוויח ביושר... אודי
כי לא מרגישה תבונה.. מרגישה אפילו טיפשה.. איך לא ראיתי שהבן אדם לא אמין.. איך נתתי לו לעבוד עלי?!!!!!!!!!! איך אני לא יכולה לסמוך יותר על עצמי!!!!!!!!!!!!!! אני כל כך טיפשה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ויניקוט כתב משהו על זה שאדם לא מפיק לקחים מהחיים???? שלא לומד מטעויות??????????איך יכולה לסלוח לעצמי על זה????
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
