איך מתגברים על חסך?

שלום אני כבת 19 וסובלת מהפרעת אכילה כבר די הרבה זמן. אני מנסה לטפל בעצמי,ויש לי בעיה שאני מכירה בה ולא מתכחשת אליה.קשה לי להפסיק לא רק כי אני מתה להיות רזה או כי אני בורחת ממשהו או כי התמכרתי להקאות ולצום.קשה לי להפסיק כי המחלה הזו הפכה להיות חלק ממני.קשה לי לדמיין את עצמי בריאה,זו כאילו אני אחרת.המחשבה על כך עוצרת אותי הרבה פעמים מלהחלים , הפחד מפני העובדה שהמחלה הזו עלולה להעלם. זו תחושה נפוצה בקרב בנות עם הפרעת אכילה או שאני פשוט לא נורמאלית? תודה לכם

כן - מה שאת מתארת נפוץ ואפילו אופייני לאנורקסיה-נרווזה לכן גם כל כך קשה לצאת מזה

אני לא אנורקסית אני יותר נתקפת ומקיאה מאשר צמה.פעם הייתי גם צמה אבל אני כבר לא יכולה.כנראה שאין לי את האופי החזק הזה של האנורקסיות.ואני גם ממש כבר לא רזה תודה בכל זאת

שלום לך כפי שד"ר פלד כתב תופעה זאת נפוצה באנורקסיה. הזהות שלך הופכת להיות מזוהה עם המחלה. את לא יכולה לדמיין את עצמך אחרת. מפחיד אותך להפסיק עם המחלה כי כך את מפחדת תלכי לאיבוד ולא תהיי את. לכן קשה לצאת מזה ויש צורך בטיפול ותמיכה. לעזור לך למצוא את עצמך ואת זהותך מעבר לאנורקסיה. בברכה, אמיר