התייעצות

אני מטופלת כחצי שנה אצל מטפל (לא באופן פרטי), שהולך והופך למשמעותי יותר בעבורי ככל שנוקף הזמן. לאחר ש"חשדתי" בכך לא מעט זמן, גיליתי רק לאחרונה שהוא לא פסיכולוג אלא מחזיק בתואר "פסיכותרפיסט מוסמך". הוא לא שיקר, חלילה, וגם לא הסתיר ממני את המידע הזה, אבל כנראה שגם לא היה מספיק ברור איתי מלכתחילה. ואולי סתם נוצרה איזו שהיא אי הבנה. בכל מקרה, מאז ה"גילוי" אני לא ממש שקטה: מצד אחד, אני מרגישה סוג של מרומה, כאילו עבדו עליי- ולמרות שאני לא מאשימה אותו, אני בטוחה שהוא יכול היה להגדיל ראש ולוודא איתי שאני מודעת לזה שהוא לא פסיכולוג (והיו לו כמה הזדמנויות לכך). בנוסף, אני די חוששת להמשיך להפקיד את הנפש שלי בידיו- לא יודעת אם הוא מספיק מקצועי בכדי להכיל אותי (אני חוששת שיש לי כמה הפרעות שטרם אובחנו- כחלק מהבעייתיות שבי). מצד שני- הקשר איתו עושה לי טוב, רוב הזמן. הוא מאד אינטליגנט, קולט אותי כמעט תמיד בצורה מרשימה, יודע איך להתקרב כשאני חוששת ונסוגה, אומר את המילים הנכונות בזמן הנכון ויודע לפרש אותי ולגרום לי להגיע לתובנות חדשות כל הזמן. אני באמת בהתלבטות, לא יודעת מה לעשות. לעזוב את הטיפול? להישאר? נכון לכרגע אני לא מתכוונת לדבר איתו על זה- מידי מפחדת לפגוע בו. אשמח להארות, או לסתם תגובה של כאלה שהתמודדו עם מקרה דומה בעבר. תודה:)

אני יודעת שאאלץ לדבר על זה איתו באיזה-שהוא שלב, אם אמשיך להרגיש כך. אבל לא כרגע, אני לא מסוגלת עכשיו. בכל מקרה, זה לא העניין שבשמו ביקשתי להתייעץ. רציתי פשוט לשאול האם כדאי לי- לאור הנתונים שהעליתי- להישאר אצלו, או שמא לעזוב לטובת טיפול אצל פסיכולוג/עו"ס קליני. הוא עצמו אינו אחד מאלה, אלא מחזיק בתואר טיפולי אחר, בנוסף לתואר שני בפסיכותרפיה. האם החשש שלי שהוא אינו מחזיק במספיק כלים מקצועיים כמטפל, ראוי שיגבר על ההרגשה הטובה שנותנים לי המפגשים איתו? במקרה ואשאר אצלו- האם לא אפספס חלק חשוב מהטיפול, שנמצא *מעבר* לסתם הרגשה טובה שלי? אשמח לנקודת מבטך :)