לנשום לרווחה ???????

אודי, מדוע אתם (הפסיכולוגים-רובכם בודאי) חושבים שאם כבר דברתי על משהו קשה וכאילו סוף סוף אמרתי את זה...ונחשפתי אז "אפשר לנשום לרווחה..." או זהו, כאילו עכשיו כבר הכל בסדר? זה לא נכון!!!!! ברוב הפעמים זה גורם לי (הדיבור על מה שקשה) להרגיש עם זה כל כך רע...למה? אולי לכלם זה עושה טוב ורק אני שונה????????עכשיו גם תחזיר לי את השאלה באמת למה עושה לי רע לדבר על הרגשות שלי הקשים...אולי זה פשוט מגביר את הכעס הפנימי שלי על עצמי ורק מראה לי עד כמה עלובה אני????דפוקה, שרוטה וכו'...אוף.... וחוץ מזה בדקתי זה לא שנהיה לי רע בגללה, להראות לה שרע או שתרחם...ולהשיג משהו...אוף...כי עובדה שויתרתי על עוד פגישה השבוע וויתרתי על לדבר איתה, להציף אז מה נותר לי? להיות שוב בתוך קלחת של רע רק בלי לדבר איתה בין הפגישות...מה עושים?????מרגישה במילכוד כזה...

שמישהו יכול ממש להיות איתך ולהבין, מבחינתי אין דבר כזה בהרגשה הפנימית... מנסה להסביר, כל פעם שאני ככה פותחת יותר על מה שקשה אז יש לי הרגשה שהנה מבחינתה זהו עכשיו הכל בסדר או אפשר לעבור הלאה או להפרד וזה לא נכון...אי אפשר לפתור דברים רק בזה ששוחחנו עליהם, ההרגשה שלי לא משתנה כי דברתי על זה...(חבל שאני לא יכולה לומר על מה אולי לא משנה) וגם אני מרגישה שאני ממש דפוקה שאני מספרת על הרגשות האלה או על התנהגות שלי שהיא כנראה בעקבות...כי הנה היא תחשוב מי יודע מה או תכתוב עליי ברשימות שלה עד כמה אני ככה וככה...וגם כשאני מספרת אני חשופה נורא!!!!!!!!!אוף...לא יודעת אם הבנת....הבנת משהו ממה שכתבתי?