חייבת עזרה להבין זכרונות שעולים לי באחרונה

צפיתי בתוכנית של אמנון לוי אודות הבחורה המקסימה שסובלת מהפרעת DID. אני אומנם נפגעת הטרדות מיניות, אבל לא משהו מעבר. אלו הטרדות שחוויתי בעיקר בגיל 20 פלוס. אני בת 27. מאז ומתמיד יש לי סלידה מסויימת מדוד שלי. שאני מעולם לא יכולתי להסביר אותה. אני שונאת לפגוש בו בארוחות משפחתיות, שונאת את הצ'פחות הקטנות בגב ובעורף. כביכול הכי חברי שיש, אבל מאז ומתמיד יושבת בי תחושה של גועל כלפיו. יש לי זכרונות שמדי פעם עולים אבל אני מנערת את הראש ואומרת לעצמי שאני סתם מדמיינת. הזכרונות לאו דווקא קשורים אליו, אלא יותר לבית. יש לי זיכרון אחד חזק שלי בסביבות גיל 13, שהתעוררתי כמה לילות רצוף באמצע הלילה במיטה שלי, הייתי לבד, אבל החולצה שלי הייתה מורמת. אני זוכרת עד היום את התמיהה ואת המחשבה של "איך הצלחתי לישון ככה שהתרוממה לי החולצה?". בלילה הראשון התעלמתי מזה, אבל בהמשך כבר הרגשתי משהו מוזר. אבל ביטלתי את זה. אני לא באמת יודעת מה פשר הדברים. אני רק יודעת שהזיכרון הזה חזק ושמציקה לי הסלידה הלא ברורה מדוד שלי שתמיד היה עבורי דמות שלא אהבתי. צ'פחות תמיד מחליפים בידידות. למה דווקא את שלו אני מאז ומתמיד שנאתי? הוא דמות חזקה וכוחנית מדי עבורי. ואני לא יודעת אם באמת מדובר בכמה לילות שאיכשהו ישנתי והתהפכתי, או שבאמת יש משהו מתחת לפני השטח וזה מציק לי. הסרט פשוט גרם לי לחשוב על פגיעות מיניות קצת יותר, והתחלתי להיזכר בהטרדות שעברתי ופתאום גם זה עלה. מי כמוני אשמח לשמוע שאני מגזימה ומדמיינת. אשמח לתגובה.

שזה עדיין מציק לי. שאני מרגישה בפנים שיש משהו לא פתור ושעוצר אותי במקום ומונע ממני להתקדם הלאה. איך בנאדם יכול לא לזכור דבר, אבל להרגיש משהו כל כך חזק? איך בנאדם יכול להיות משוכנע במשהו מבלי לזכור דבר ממשהו כזה? אולי אני "משוגעת", לא יודעת. אולי אני מחפשת לעצמי עניינים איפה שלא קיימים. ואולי זה ביטוי חזק לדברים שעברתי שפשוט התפוצצו עם הסרט הזה. אין לי כסף לגשת לטיפול, או הסכמה מצד המשפחה. וכן, אני ילדה גדולה, אבל חשוב לי שהוריי יתמכו. והם לא תומכים. מה שנותר לי, זה כאן.