הי אודי

לא יודעת למה הכל מחמיר..הזמן עושה את שלו באופן שלילי ביותר.. ואני נמוגה לתוך האין.. מרגישה שקופה..אפילו כשנמצאת בתוך מכונית..מרגישה שהמכונית שקופה..והפחד שמכוניות יפגעו בי כי אני לא נראית..הפחד הארור..משתק..משגע.. אודי, לפני שתלך.. אתה יכול להסביר לי את עצמי??

קשה לבטא..קשה להסביר..אבל זה הולך ומחמיר..אולי כתוצאה מחוויות מצטברות של חוסר נראות - לא רואים אותי..ואפילו מתעלמים כשמדברת.. מעבירים את המבט למישהו או למשהו אחר..כאילו גם לא שומעים אותי..ולאחרונה מדמיינת.. חושבת על השלכות של דיבור או מעשה קיצוני..אם מישהו ירגיש.. או שאולי באמת בכלל לא קיימת ורק חושבת שכן..גם כשנמצאת בתוך הקופסא הסגורה של הרכב..מרגישה שגם הרכב שקוף ובלתי נראה..מרגישה שיכולה למות ואף אחד לא ירגיש.. לא יודעת אם אני לא סיבכתי עכשיו את עצמי..?? אודי, בבקשה תנסה להבין.. מה קורה לי?? כשמישהו כבר כן מתייחס ועונה לי..מתרגשת כמו מפגרת עד דמעות..רגילה להתעלמות..למרות שרוצה למות כשמתעלמים..רוצה להיעלם כבר ולהפסיק את הסבל הזה.. תודה ..