מה עושים?

אודי, מה עושים עם כמיהות וצורך גדול בקרבה? ואל תגיד לדבר על זה כי דברנו המון על זה וזה לא עוזר... לא מרגישה שיש משהו טוב בלהתגעגע לפגישה...(ככה היא טוענת)..החלטתי להאבק בתלות וזה קשה נורא!! החלטתי להגיע פעם בשבוע וזהו...בלי מיילים בלי שיחות בין...וזה פשוט קשה...השבוע היה שבוע טוב אבל כל כך קשה בלי פגישה נוספת בלי מיילים לרדת לרמה של כלום למשך שבוע...ואני חייבת זאת לעצמי..להלחם יודעת..זה חשוב לי... קשה לי כל כך שאפילו התביישתי לומר לה עד כמה...אני קוראת את במבי על הצורך הזה וזה חותך בי כל כך..כי גם אצלי הוא עצום..הלעולם נרגיש את הכמיהה לחום? האם הטיפול ממלא חסכים? או זאת לא מטרה טיפולית בכלל?????? אוף......... חזרתי מפגישה שבאמת אני לא נופלת לרמה של רע לי אלא של הבנות ובכל זאת התלות והרצון לכך שתהיה פה..איתי תמיד...קשה מנשוא......אפילו שתגיד מליון פעם שהיא איתי זה לא עוזר לי.למה? הלעולם ארגיש שחסר לי משהו בסיסי כזה???????? מיכ

לא הבנתי מדוע אתה חושב שזה טוב להרגיש כמיהה? הרי זה לא מתממש....לזהות כבר מזמן זיהיתי מה חסר....זה מותיר אותי עם כאב ומשהו שלא מתמלא וגם עכשיו אני במצב של זהירות לא לרדת לרמה של דיכאון או להגיד לה שרע לי כי אז יהיה לי קשה לעצור את החפירות ואז נהיה לי יותר רע...מנסה להתמודד עם דברים ולחשוב בהגיון לשם שינוי ולא עם הרגש.....ובכל זאת מנסה להשיג משהו ממנה לא דרך מה שרע ולמצוא איזון בין הטוב והרע ומה שבניהם.... ואני חושבת שהיא מבקרת אותי או כועסת שאני ברגרסיה או כשאני בוכה או משהו כזה נראה לי שזה מכעיס אותה... כי ככה אני מנסה אולי להשיג ממנה אהדה.. או שזה בסדר לתת לי ככה להרגיש כי בשביל זה אני שם לא? להבין..אוף......היא לא מבינה את זה..... פעם היא אמרה לי שאני לא בטיפול כזה אנליטי..... והפעם היא אמרה משהו וכשנגמרה הפגישה פשוט בכיתי בגללה, בגלל משהו שאמרה...ולא רציתי לומר לה שזה בגללה...יותר אמרתי שזה בגלל התלות הזאת שזה גם נכון....ועכשיו כל השבוע אשאר לי עם הרגשות האלה ושוב תחושה של לבד לא יודעת אפילו למה........