אין

בור ללא תחתית נופל ונופל ונופל ונופל

אודי, אתה יכול בבקשה לעשות לי סדר ? אני הפסקתי לראות. הכל כל כך מבולבל אודי, אני כבר לא יודעת מה אני רוצה , מה אני צריכה והכל נעשה כל כך מהר ובעוצמת צונמי. זה התחיל בסביבות חנוכה עם כל הגעגועים?/כמיהות ?(עדיין לא מצליחה להבין את ההבדל ביניהם) הקשבתי ביוטיוב המון המונים לשיר "בואי אמא" ול"יהודה המכבי" של הנדל..אולי הם שהעצימו את הטירוף בו אני נמצאת ?? לא יודעת.. כשהגעתי אליה (כבר לא זוכרת מתי, אז כשכתבתי לך את ההודעה הזו ובה ביקשתי שתשמור עלי לפני שאעשה את הטעות הזו ואתיישב על הרצפה ואניח שוב את ראשי עליה ואחבק אותה חזק חזק..זוכר אודי ?) אז כשנפגשתי איתה,עשיתי בדיוק !! כפי שאמרתי לך..והיא שוב נשארה לשבת כמו פסל..לא זזה,לא נגעה בי אפילו באצבע הקטנה שלה..ורק אחרי הרבה זמן היא ביקשה שאחזור למקומי בקצב שלי..ומאותה פגישה איבדתי את הבלמים כל פגישה אני רוצה לבוא אליה שוב והיא ממש לא מאפשרת. היא מדברת בקול מאוד רציני ומבקשת שאעלה על הספה ושתדע לך שהספה בכלל לא משהו.. בפנטזיה זה היה ??? במציאות היא אפילו מפחידה ואני לא אוהבת אותה.אני רוצה/צריכה/רוצה + צריכה/ צריכה +רוצה להיות על ידה על הרצפה קרוב קרוב. הכי קרוב שבעולם. אודי, אתה בכלל מבין על מה אני מדברת איתך ? בפגישה האחרונה כששכבתי על הספה ופחדתי נורא אמרתי לה שאני מרגישה שנעשה כאן מאוד מאוד מסוכן ומרגיש בחדר כאילו זה אוקיינוס ולמטה יש המון המון המון כרישים שרוצים לטרוף.. ואז היא אמרה לי שאנחנו יכולות לדמות כאילו הספה היא ספינה ששומרת מהכרישים..זה קצת הרגיע עד שרציתי שוב להרגיש אותה ממש ,לגעת בה ולהרגיש שהיא באמת קיימת.. אודי,בבקשה, אני אפילו לא יודעת מה אני מבקשת ממך אבל תענה לי , תעשה לי סדר, תרגיע אותי ותגיד לי שאני לא אגיע בסופה של האנליזה הזו למחלקה סגורה. תגיד לי אודי משהו. אני אפילו לא יודעת מה, אבל תגיד,טוב אודי ???? בבקשה.. שלך-במבי