...
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, היא בחופשה אבל זה רק אומר שנפגש פעם בשבוע ולא פעמיים.זה הכל ואני בסדר ויודעת לשם שינוי שאפשר לסמוך על עצמי ואני לא תלויה באף אחד...ומנסה לעשות שינויים...ובכל זאת מחפשת משהו...קשה לסבול ולקבל את החלקיות הזו...שאני לא מתנתקת ממנה וגם לא מציפה אותה...זה אמצע אולי, וזה חיובי אמור להיות...אבל זה לא קל.....ולך... פתאום ככה הרגשתי שגיליתי לך עוד משהו בהודעה הקודמת..בלי לשים לב...למרות שכבר ידעת שאני מנסה לקבל את עצמי ולא להיות בקורתית כלפיי או לשנוא...כן יש קטעים כאלה...האם אפשר לקבל אותי בכל מצב, אני תוהה....והאם תוכל לומר משהו מנחם?..שאדע שיש כיוון ויש לאן לשאוף או להצליח לשנות וזה כדאי...למרות ה"ירידות" או הבקורת העצמית או התנצלויות אפשר לשנות את כל זה?...ולמרות שאינך ממש יודע מה אני משנה אצלי...רק אוכל לומר שזה גם קשור לקשרים במשפחתי...ועדיין לא בטוחה שזה נכון לעשות...קצת עידוד וכיוון היה יכול להועיל........מיכ
הי מיכל, מאוד ברצון אעודד ואכוון (במידת האפשר, איני חסיד גדול של לכוון אחרים...). בכל מקרה, אשמח לשמוע ממך היכן הבלבול ומה השינויים עליהם את חושבת (כמובן, במסגרת השמירה על פרטיותך). לגבי הקבלה - משמעותה של קבלה היא להכיל גם את הירידות והביקורת וגם את הרצן והניסיון לשנות... אודי
קשה לכתוב בעמימות אבל תודה שהזמנת ואתה מוכן לשמוע...כתבתי אך לבסוף מחקתי כי אולי כדאי לשמור על אנונימיות..אז אספר חלק מהשינוי, הכיוון הוא להרפות בעצם...ולסמוך על עצמי, לקבל, לאהוב אולי.. וגם להרפות מילדי..כלומר לסמוך עליהם..שיעשו שיעורים, מבחנים, בפגישה התברר שאין להם אחריות אישית בעצם...לדוגמא אני לא נותנת לגדול (עוד מעט 13)להכין לעצמו חביתה... אני לא רוצה שהם יגדלו, רוצה שישארו קטנים,כנראה להגן עליהם מהחיים הבוגרים...ממבוגרים....אני שונאת את גיל ההתבגרות ודואגת מה יהיה...אבל אין לי ברירה אלא לשחרר והם גדלים מהר..וזה נעשה בחרדה מסויימת... וגם לקבל את עצמי ולהבין שאני לא אשמה בכל מה שהיה פעם ולנסות שאצלי (בבית שלי) זה יהיה אחרת...ולקבל מה שהיה כעובדה...זהו פוחדת לחשוף. מקווה שתוכל לעודד ולהבין שזה לא קל...תודה
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
