שאלה
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
רשמת למטה שאי אפשר לרפא, רק להרגיש. אפשר הסבר? רציתי לשאול אם תוכל לחדד את התועלת בלהרגיש, עד כדי כך שהוא התחליף היחידי הקים הקרוב ביותר ל-לרפא...?
שלום מוריאל, חשבי על המשמעות שיש למושג "לרפא" - משמעותו שיש מחלה, שי שתיקון שצריך וניתן לעשות. לעתים זה כך, לעתים מדובר בכאב (או חוויות אחרות) שיש לקבל אותן. זה מתח תמידי שקיים בין הרצון לשנות (=הבסיס לכל טיפול באשר הוא) והצורך לקבל את עצמנו כמו שאנחנו. ובתוך כל זה, הדבר הקרוב ביותר, שאינו פוסח על שני הסעיפים, הוא להרגיש... אודי
תודה שהגבת. אבל לא הבנתי במה זה שמרגישים גורם הקלה? ואולי אתן דוגמה מאדם קרוב שספר לי שהיה בטיפול וכתוצאה מכך ראה והרגיש חזק את חייו באופן מחודד וזה גרם לו לרצות למות. איך ההרגשה מקלה? ועוד שאלה- מדוע לקבל את עצמינו זה חיובי? לכל אדם יש חסרונות. השאיפה לתקן גורמת לשיפור. אבל מי שמקבל את החסרונות. איך ישתפר? (ובהקצנה רבה- גנב יקבל את הרצון לגנוב? ימשיך לגנוב. ואולי עדיף שילחם ברצון הזה ויתגבר עליו?) אבל אם מדובר בחויה שאין אפשרות בודאות לשנותה,ולא תלוי בנו אם תשנה בעתיד. אולי בזה מועיל ההשלמה והקבלה. לדעתי, רק אם ההרגשות מכוונות למקום בונה של דחיפה לשינוי חיובי, אז הרגשות מיטיבות. ובנוגע ללקבל את עצמינו זה רק ע"מ להיות מודעים למה שקורה ולדעת מה לשנות. אבל לא ממקום נכנע ופסיבי, אלא לקבל את עצמינו כתחנת מעבר לשינוי. ומה דעתך?
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
