אז נשארתי אדומה בסוף...

כי הוספת את התגובה שלי "אין לי סיכוי" ולא ענית לי עליה... מסתבר שזו הייתה משאלה, וכשהיא התגשמה אני מרגישה רק עצב וריק. אפילו לא כועסת עליך. אבל מרגישה רגועה, ועצובה. לא יודעת, כאילו בטוח לי ככה. בגלל זה אני מפחדת תמיד להגיב בשרשור כי אני בטוחה שלא תראה ותשכח אותי ולא תראה אותי. אפילו שלפעמים אני עלולה ממש לקוות שזה ייקרה. אוף. הכל מורכב כל-כך.. אתה חושב אודי, שבגלל שהכמיהה שלי היא למשהו בסיסי ביותר, אז אין לי מילים הרבה פעמים? פעם בשעה שהיינו בהיפנוזה אז ביקשתי לשכב על הרצפה והתכרבלתי להיות כדור קטן, המטפלת שלי כיסתה אותי ושאלה אם אני מרגישה קצת כמו תינוקת, ולא יודעת למה, זה עשה לי פרץ בכי לא נשלט והרגשתי כעס עליה, כאילו זה היה מבייש כל-כך ולא יכולתי לשאת את זה בכלל. אתה יודע אודי שאני שרה, נכון? אז בא לי לשיר ושיישמעו את כל הצלילים בקול שלי: "לראות את הכאב ולהביט לו בעיניים להיצמד אל החיים חזק, לא לוותר להאמין בכל הלב , שיההי עוד טוב ושלמרות הכל אנחנו נתגבר..." מחניק לי בגרון. ליאורי

ליאורי יקרה, מאוד התרגשתי לקרוא את הודעתך. גם הזדהיתי.מאוד. גם קינאתי.. אני יושבת תמיד על השטיח שעל הרצפה ,נשענת על הספה ,מתכסה בשמיכה שלה ומניחה את הראש על הכרית שמונחת על הספה. בד"כ אני מתכרבלת .. מעולם היא לא כיסתה אותי. היא גם לא מחבקת אותי. היא בכלל לא נוגעת בי פיזית.זה חסר לי.מאוד. ושומעים את שירתך ,ושומעים את כל הצלילים בקול שלך. וזה נוגע ומרגש מאוד. וגם לי מחניק בגרון. תודה ליאורי.

תודה ... תודה רבה! את רגישה וקולעת כתמיד... יש ספר של דוד גרוסמן שנקרא "חיבוק" והוא מתאר ילד שמרגיש נורא לבד עד שהוא מגלה באמצעות אימו את החבוק זה כל כך קשה להצטרך את החיבוק .... כל כך כואב... לפעמים נדמה לי שאין עוד אף אחד שמרגיש ככה ואז אני קוראת על הילד של גרוסמן שמספר בעצם חוויה אנושית כל כך. ואם זה אנושי.. למה לא זכינו במבי? מה חטאנו שככה הנפש צמרה כל הזמן, מיוסרת... ? אני מקנאה בך שאתן נפגשות הרבה פעמים, שהיא מכירה אותך כזה טוב, שאת לא מתביישת ממנה... פעם כתבת לי שאת אומרת לה הכל... ואני רחוקה משם... בכלל אין לי מילים.. פעם כאב לי כל כך וישבתי בגבי אליה, כועסת. ופתאום שרתי לה בקול צלול שיר מיוחד מיוחד... שהיה בשפת האם שלה וצורגם גם לעברית. כשסיימתי שמעתי את נשימתה נעתקת. היא פרצה בבכי ואני הצטרפתי אליה. כך נפגשנו בלי מילים. רק כאב וצלילים. וזה היה חיבוק חם... תודה במבי. ליאורי