לליאורי

כואב לי לשמוע את היחס לעצמך..בעיקר כי יש בזה משהו שכל כך דומה ליחס שלי לעצמי לפעמים...ולשמוע ממשהוא אחר כל כך כואב הלב... אני בטוחה שגם לך יש אי שם מישהוא שאת משמעותית עבורו כמו שכתבת לאודי..כל אחד יכול להיות משמעותי בדרכו שלו (לא צריך להיות פסיכולוג בשביל זה:))גם אם כרגע זה לא נראה כך...אולי מחר תחשבי אחרת? מיכ...לפעמים קשה להכיל ממש...זה מה שיכולתי כרגע להגיד....

תודה לך..... זה נוגע ללב מה שכתבת, איך שכתבת.... אולי אני משמעותית... ? תודה שכתבת אבל אני מרגישה ריק גדול. לפעמים יש ימים פחות קשים אבל גל הזמן מלווה אותי כאב זה קשה ומעורר שאלה - לאן אני הולכת... גם אני לא יודעת מה להגיד... רק שאני נורא משתדלת. באמת. אינני יודעת אם אצליח, אם לא יהיה הכל לשווא ומצד שני-איזו ברירה יש לי? לוותר אני יכולה תמיד... נשמע לי שגם את נורא מתאמצת. לפעמים כשאני קוראת אותך אני כועסת על המטפלת שלך היא לא רואה את הפגיעות שלך? את הבלבול?? לפעמים נדמה לי שהיא קצת קשוחה איתך. את אמא, קראתי. ובוודאי הנשמות הרכות שנוצרו ממך ממלאות אותך ויחד עם זה אני יכולה לדמיין כמה קשה להיות בתוך טיפול עם ילדים... זה שואב... תודה שכתבת לי. יש לי עדיין רצון להישאר אדומה ושאודי לא יענה לי. שאני אהיה מושפלת. וזה חזק ממני... וכואב... תודה שכתבת לי מבלי שאבקש. שראית... תודה.