לשאלתך אודי

איך הגעתי מאלוהים לשנאה עצמית? שאלה טובה. לא יודעת. אכתוב מה שעולה ואשמח אם תחווה דעה ותכוון. אני מרגישה המון שיש מעליי מישהו שמשפיל אותי כי מגיע לי. אני דפוקה. מרגישה ששונאים אותי. הרבה פעמים אני מרגישה שזה אנשים סביבי בעיקר אנשים קרובים. וכשקורה משהו שאני מאמצת עליו והוא נכשל אז זה מרגיש כאילו אלוהים עושה דווקא כי כל הזמן אני צריכה להיות מושפלת בלי קשר למה שאעשה. ואננ לא יכולה לסבול אותי. לפעמים אני עומדת מול המראה ומטיחה בבואתי כמה היא זבל. מאז הטיפול זה פחת אבל גם המטפלת שלי משפילה אותי. עכשיו כמובן שתציע שאני מעבירה וכמובן שהיא מותק. זו רק אני. לזה התכוונתי שלא משנה מה אעשה. זבל. תמיד זבל. המטפלת שלי משפילה אותי כשהיא מסיימת חמש דק' מוקדם, כשהיא מתעלמת ממיילים שלי, כשהיא מורחת קרם ידיים בזן פגישה, כשהיא טוענת שבכיתי במניפולציה. אני . ששנתיים בטיפול לא בכיתי. ולא אבכה יותר ליד אף אדם. ברור לי שזה מגעיל אותה. אז אני שונאת להיות אני והזעם על השפלות יוצא על מי שאשם: עליי. שאני זבל אחד גדול. האם יש חיים שלא ראוי לחיות אותם אודי? ומי אני שאחליט? לפי איזה מדד? החיים שלי בזבל. בטח גם אתה בז לי. חושב שאני שרוטה לגמרי. הכי אני רוצה שתשאיר את ההודעה שלי באדום. שכולם יראו איזה זבל דחוי אני. אז אפשר להחליף ניק ל"זבל"?

להינצל? כתבת שקשה לראות איך שוברים... אז אין סיכוי לדעתך? אני מרגישה אומללה אבל גם ברת מזל לפעמים