אחרי החגים

שלום אודי, אני לא מצליחה להבין איך זה אמור להפתר , קשה לי עם החלקים הלא רציונאליים, עם התלות שלפעמים נדמה לי שאין דבר יותר מטופש מהדבר הזה ושאני לא צריכה לעשות מזה עניין (מי הוא בכלל? וזה הרי לא אמיתי) , אלא שמצד שני זה מרגיש נורא ואיום וקשה לי לשאת את זה, קשה לי לסבול את עצמי כ"כ חלשה וקשה לי עם זה שהוא מעסיק את מחשבותי יותר מידי, מרגש אותי יותר מידי (זה שמישהו "מטפל" בי) קשה לי עם הידיעה המכאיבה שאף פעם לא יהיה בינינו יותר ממה שיש עכשיו (מן תחושה של רצון לבלעדיות עליו? ) והקנאה באנשים שקרובים לו, כאילו שאין לי משפחה וחיים משלי. זה מביך לדבר על זה, זה שם אותי במקום נחות גם ככה יש לי הרגשה שהוא די מתנשא או שהוא בעצם לא בן אדם שווה ושאולי הייתי צריכה להחליף מטפל, לפעמים יש לי ספקות בקשר למקצועיות שלו, ומצד אחר לגמרי אני לא יכולה לוותר עליו (רק בגלל שהוא קצת מקשיב לי בתשלום? מה זה אומר עלי?) אולי אני אפילו קצת מחבבת אותו לפעמים למרות שהוא לא עושה רושם של בן אדם שקל לאהוב אותו (הוא לא יפה, מאוד לא כריזמטי, הוא חושב לאט, יש לו מכונית די עלובה ונראה לי שאישתו שולטת בו ביד רמה מצד שני נראה לי שיש לו לב טוב ושהוא אדם הגון וישר). הבעייה היא הקושי שלי בין המפגשים, והקושי לבטא את הקושי הזה, האם זה לגיטימי לבקש ממנו את המייל שלו ולכתוב לו נניח מייל אחד בשבוע האם זה מקובל ? תודה על ההקשבה ועל המקום, מ.