פרסום או...

שלום, בעקבות כמה תשובות שלך לפונים עלו אצלי כמה שאלות. הבחנתי שאתה מפנה פונים לספר שכתבת וראיונות שלך במדיה. אני שואלת כמה זה הכרחי? כמה התשובה שלך יכלה להסתפק בהבנה המילולית שלך במקום לשלוח את הפונה למשהו שהוא לא ממש קשור אפילו לתוכן הבקשה... ולכן כמה באמת עצם ההפניה קשור לרצון להעשיר את התגובה יותר מאשר רצון להעצמה אישית ולפרסום אישי. אני יכולה להבין את הצורך הזה, זה מאוד טבעי, אבל לדעתי זה לא בדיוק המקום. אין סיבה לפלוש לחוויה של הפונה, לתת לו להתמודד עם משהו שמסיח את הדעת מהעניין האמיתי שלשמו הוא פנה. זה מזכיר לי שהיה לי פעם מטפל שהיה נוהג להמליץ בפני על אשתו הקוסמטיקאית. האם המטופל אמור לשמש עבור המטפל שלט נאון נייד? באופן אישי זה פשוט צרם לי.

בעוצמת התגובה שלך. לקחת את זה כמה צעדים רחוק מדי. לשלוח אותי 'קיבינימט' רק כי נתתי ביקורת שאפשר היה אולי להשתמש בה בצורה ענינית ולשדרג את התגובות...? אין מקום פה לביקורת, לבדיקה עצמית? אתה קורא לזה 'קטנוניות' ואני קוראת לזה ניסיון להבין שימוש בטכניקות טיפוליות, בדיקת הגבולות בתוך המרחב הטיפולי בין מטפל למטופל- שזו סוגיה מאוד רלוונטית שנידונה פה לא מעט, אבל אתה בחרת לראות אותה כמשהו זניח, כאיזשהו ניסיון להתנגח ללא תוכן מאחוריו. האם גם ככה אמור להגיב מטפל לביקורת של מטופל- לנפנף אותו מכל מקום ולא באמת להתמודד? אני קצת מופתעת. חבל בעיקר.