אודי ,
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
...... ..... ....הממ הי אודי, לפעמים כל הקטע של הפורום נראה ומרגיש לי הזוי.. מתעוררים רגשות ,ובעוצמה. וזה פשוט הזוי..הרי הכל פה וירטואלי..אם נפגש , נלך אחד ליד השניה על המדרכה,לא תזהה אותי.תחלוף כך על פני מבלי לומר אפילו שלום.. לא יודעת מה ..מרגיש לי מסובך.. רציתי לכתוב כבר לפני זמן מה ,אך עדיין הרגשתי "מועלבת".. עדיין מאז 2 ההודעות שנענו רק בראשון.. למרות שבהעלבות הזו אין אפילו טיפונת של הגיון.בטח לא אחרי ההודעה ההיא שלך שהסברת איך ולמה אתה לא רואה את מה שמועלה בין לבין. גם מסובך לי עם עצמי. היום ב 9 בערב אני אמורה לפגוש את ההוא שפגע בי מינית בילדותי. הרגליים שלי מסרבות ללכת.פשוט אומרות לי לא !! די !! תעשי כבר פעם אחת משהו שאת באמת באמת רוצה וזה פשוט לא לראות אותו. לא לחייך אליו כשהלב וכל הגוף מדממים. לא להכין לו כוס קפה בדיוק כפי שהוא אוהב ולהיות אליו נחמדה. כל הגוף שלי מתקומם ! חשבתי לשלוח לה סמס (sos) מרגישה שאין לי כוח.מרגישה שרוצה לחזור לאמא אדמה .שקט.שלוות עולמים. במבי.
הי במבי, אין הגיון, נכון, אבל זה לא אומר שלא נפגעים... יכולה לספר יותר על הפגישה המדוברת? לא פלא שכל הגוף שלך מתקומם. איתך, אודי
שלחתי הרגע תגובה וההודעה נעלמה לי. מנסה שוב. רוצה להודות לך אודי. וגם לשתף.. הגעתי אליה אתמול בבוקר והייתי אצלה ממש משוגעת לגמרי. בקושי נכנסתי לחדר שלה והתחילו לצאת ממני פרצי צחוק ובכי מעורבים בקולי קולות וללא שום יכולת שליטה שלי.ניסיתי להפסיק וזה לא הצליח. הבטן כבר כאבה, הרגשתי מותשות מוחלטת אך לא הצלחתי להפסיק. הצחוק /בכי מעורבבים האלו שבקולי קולות המשיכו .היה מפחיד. מאוד! רק אחרי המון זמן זה נרגע ואז אמרתי לה שכתבתי לך בשני בערב, היא ביקשה שאקריא בפניה את ההודעה, ביקשתי שתקרא בעצמה. היא התנגדה, ואני הקראתי בפניה את הודעתי ותגובתך . אחרי זה דיברנו על מה שקרה אז וגם על מה שקרה בשני אחרי 9 בערב. אתה איפשרת את הדיבור הזה ואולי דרכך הדיבור הזה התאפשר. תודה לך אודי! אני מרגישה כרגע אולי קצת יותר טוב ??.. .. לא בטוחה.. ואולי זה גם קשור לסתיו ? שמביא איתו גם עצב מאוד מאוד עמוק ..כן, יחד עם ריח האדמה שסופגת את טיפות הטל בבוקר,העננים שנראים כבר בשמים,החצבים שנראים בכל מקום, עלי שלכת חומים/כתומים שכבר נראים בצד המדרכה, אנשים שהולכים בערב ברחוב וכבר קשורים להם לצואר שרוולי הסוודר/סווצ'ר.. במבי.
במבי יקרה, מזמן לא נפגשו דרכינו...מקווה שזה בסדר שאני כותבת לך...קשה מאוד הפגישה הזאת...האם זה הכרחי? זאת לא פעם ראשונה שאת כותבת שאתם נפגשים...מדוע?, כל אחד היה מרגיש כמוך...יש לי צמרמורת...איתך, מיכל (למרות שההודעה תעלה קצת יותר מאוחר אני כותבת לך..)