אח שמסתגר -כבר 5 שנים

שלום, הייתי שמחה אם תוכלו להפנות אותי לאן שצריך... אחי הקטן היום בן 22,אוטוטו 23, בגיל 18 התגייס לצבא ,אחרי 3 חודשים החליט שזה לא בשבילו והשתחרר על נפשי. מאז הוא ניתק קשר עם העולם החיצוני, הוא היה ילד חברותי עם הרבה חברים, והתנתק מכולם. הוא ישן רוב היום, ואחר כך מול המחשב והטלויזיה. הוא מתקשר עם בני הבית, מחייך ,צוחק,כשמדברים איתו, רק שאינו מוכן לעזור לעצמו,או לצאת מהבית. הוא אוהב ספורט ורואה משחקים ומדבר עם בעלי ואבא שלי על כך, אבל הוא ניתק כל אינטראקציה עם החברים הוא כבר 4 שנים - אולי יצא מהבית 7 פעמים... אחותי הקטנה,היום בת 27,חוותה מקרה דומה ,ובצבא היה לה ניסיון התאבדות,גם אז הוריי חשבו שלטפל בעצמה צריך לבוא ממנה, ורק בלחץ שלי,דאגתי שאחרי שנתיים שלא טופלה - תקבל טיפול תרופתי,שמאוד עזר, ואחכ הפסיקה אותו. לגבי אחי,הוא לא במקום חמור כמו שהיא הייתה, וזה אפילו יותר קשה. אני לא יכולה להכריח אותו ללכת לטיפול,הוא הסכים לקחת תוספי מזון לשיפור אנרגיה אני מנסה כשאני באה לדבר איתו עליי ולהצחיק אותו,להזכיר לו שהעולם יפה, וזה לא מספיק... השאלה עם מי אני יכולה להתייעץ? פסיכיאטר?פסיכולוג? יש כל מיני טיפולי פסיכולוגיה שעושים דרך המחשב ולא בפגישה אישית,האם זה נכון עבור המצב? הוא פשוט נהיה כבוי. חבל לי לאבד אותו. זה כבר כמעט 5 שנים... אני מזהה תבנית משפחתית שחוזרת על עצמה אצל כל אחד מילדים,מניחה שזה קשור לביקורתיות של אימי,וקשר לא טוב של הוריי, אני התמודדתי עם זה,ובניתי הערכה עצמית, אך אחי ואחותי לא כל כך הצליחו,ונדמה שהם תקועים במקום אני ממש אובדת עצות,אשמח אם תוכלו לעזור לי,בתודה,הלה

לפני מספר דקות כתבתי על בעיה דומה עבור אחי שמסתגר כבר 10 שנים!! אני ממש אובד עצות ולא יודע מה לעשות מאחר והוא פשוט מסרב לקבל טיפול. יש לו סימפטומים דומים, כלומר ככלל הוא נעים לסביבה, אבל העיצה היחידה שיש לי אלייך (מאחר ואני אובד עצות כשלעצמי) היא לפעול בכל דרך אפשרית מייד.

ביקורתיות זה דבר נוראי, אבל לדעתי אף פעם לא מאוחר מידי לעשות תיקון אם יש נכונות. אולי תציעי למשפחה כולה ללכת לטיפול, ממילא את מזהה תבנית משפחתית. כך יהיה קל יותר להביא את האח לטיפול. וכך גם כל המשפחה תצא נשכרת .