אודי

קודם כל תודה שאתה יודע לפרגן..זה חשוב!!! היתה פגישה נוספת והשלמתי את מה שרציתי על הקשר שלי איתה... ואז בקשתי חיבוק וקבלתי...והיה ממש טוב....אבל ופה הבעיה התחלתי לשקוע בתוך דיכי שכזה אחרי הפגישה...כתבתי לה מיילים ונכנסתי פשוט לדיכאון,חשבתי על הנושא שקשה לי לדבר עליו ואז גם חלמתי...אוף ולא הצלחתי לשמור על עצמי ושלחתי לה עוד ועוד הודעות..ללא תגובה מצידה כמובן...אוף מה קרה פתאום? הרי קיבלתי פגישה נוספת שהיתה אמורה להקל וקבלתי חיבוק שחיכיתי לו חודשים...ונשברתי...פשוט ככה.......זקוקה לה יותר מתמיד פתאום...ודוקא עכשיו שבאמת פתיחת שנה זה תמיד משמח אותי וכל ההכנות...האם זה קשור להפסקה שהיתה? שלא יצרתי קשר בכלל??????למה זה קורה?????ובסדר אני יודעת שהזדקקות למישהוא זה בסדר..אבל ככה לחזור אחורה??וככה להרגיש רע שכבר הייתי בסדר????????????

מיכ את אמיצה.. בתור אחת שלא מסוגלת לבקש חיבוקים מאף אחד לעולם, איך הצלחת לעשות את זה? ועוד למטפלת שלך...זה נראה לי הדבר שאני בחיים לא אצליח לבקש אותו, גם אם אני ארצה אותו הכי בעולם...

לפי מה שכתבת פה את די בהתחלה, אז גם אני בהתחלה בכלל לא חלמתי לבקש חיבוק..אבל יום אחד זה קרה, פשוט בקשתי...ועכשיו חודשים שלא בקשתי שוב בגלל הקטע הזה של ה"כמיהה לסימביוזה" כמו שהיא אומרת.. ופחד שזה יזיק לי...והפחד שזה יפגע בטיפול ועוד מחשבות...שמעתי שיש מטפלים שגם מסרבים..אז קודם כל את צריכה לדעתי להכין את עצמך גם לזה...ואז את תבקשי אם את כל כך רוצה...גם אני לא הייתי מסוגלת לבקש חיבוק מאף אחד,אלא רק הייתי מחבקת אחרים...ועכשיו זה השתנה....בהצלחה מיכל