??

דילגת עלי כי אין לך מה להגיד?

מחר מתחילה שנת הלימודים, אני מקווה ומאחלת לך שתמצאי את הכוחות ותפני ליועצת כפי שיעצו לך. אולי לא נשמעתי חמימה כלפייך בהודעה שלי, אבל היה לי מאוד מאוד עצוב לשמוע, והאמת שחשבתי על עצמי בתור ילדה ונערה, למרות שאין מקרה אחד שדומה למקרה השני ("כל משפחה אומללה עפ"י דרכה") בכל זאת יש דמיון בנזקים שזה גורם. חשבתי גם על זה שלא פניתי/פנינו לשום גורם, מהבושה ומהבילבול מההרגל להסתיר ולהגן על ההורים, (לפעמים הכל נראה בסדר, בטוח שאני לא בסדר, שמגיע לי כי אני...) אפילו לא חשבתי על פנייה לא היה אז אינטרנט. חשבתי גם על התוצאות העגומות של המצב הזה, שמשפיעות על כל מיני בחירות בחיים, גורמות לדיכאון וחוסר מוטיבציה ומשפיעות אפילו על הדור הבא. וגם להורים שלי היה עדיף, כי במבט לאחור אני יודעת שהם אנשים פגועים ביותר שהיו זקוקים לטיפול ועזרה, היום כשהם כבר מבוגרים, הקשר איתם מאוד שטחי מזוייף ואין שום אהבה. ולכן זה מאוד חשוב שתפני. בהצלחה.