לבמבי

אצלך היא לא תהיה ב26.8 נכון? אז אצלי היא כבר לא פה שבוע וחצי...ונשאר עוד שבוע...רק רציתי לומר שאני פה מנסה להכיל אותי ואז מוצאת את עצמי כותבת שוב לאודי למרות נסיון להפסיק לכתוב...אז אולי נרגיש קצת פחות לבד ביחד?

היא כבר כאילו לא נמצאת. כבר משבוע שעבר. ואולי היה עדיף שהיא כבר תיסע ??? את יודעת מיכל, בשבוע שעבר ביקשתי ממנה שנסיים ונמשיך כשהיא תחזור ב 11.9 (איזה תאריך..אמרתי לה שלא אחזור אליה יותר והכל יקרוס ביננו כמו מגדלי התאומים) היא התנגדה נחרצות ולכן אנחנו ממשיכות להפגש אבל זה נורא. ממש נורא . אני לא מפסיקה לפגוע בה. אני מרגישה שאני כאילו ממש חובטת בה ללא הפסקה. איזה עינוי זה עבורי. תבינו , אמא צביה מאוד משמעותית עבורי ולהכאיב לה כואב לי באופן שאי אפשר לתאר. ואני לא מצליחה לעצור בעצמי. אני פוגעת בה ופוגעת ואז כואבת בטירוף , מצטערת , מתנצלת ותוך שניה שוב "חובטת " בה ללא רחמים.. הפגישות כואבות בטירוף. ולחשוב שכך נפרד עוד מס' ימים ??? נשארו רק 3 פגישות וזהו. אודי, יש לך איזו עצה מה לעשות ? איך אני יכולה " לשלוט בעצמי ? לא לפגוע בה כ"כ , להפסיק לחבוט בה ? מרגישה נורא.

וואי, כתבתי תגובה ואז משהו השתבש והיא לא נשלחה...טוב בכל מקרה אכתוב לך שהרגשתי בדיוק אותו הדבר כשהחלטתי על פרידה ובסוף הסתבר שהיא לא הייתה בעד...באתי לפגישה בידיעה שאלו פגישות אחרונות אז לא שיתפתי והייתה העברה כזו חזקה והיא אמרה שבדיוק מכך חששה...בסוף החלטתי להמשיך...בקיצור זה כנראה מה שקורה לנו מולן לפני פרידה... זוכרת שכתבת שאת מקבלת מרקר לפני שהיא נפרדת ממך..אז בקשי שוב..אצלי פעם שעברה התנגדתי למשהו שהיא נתנה לי והחזרתי לה אותו, הפעם בקשתי שתביא לי משהו וקצת יותר קל לי.. ואת יודעת מה היא אמרה לי שיש משהו יפה בלהתגעגע..אולי.... ודברי איתה, תראי לה את המייל שכתבת...איתך תמיד בלב גם אם אני לא בפורם או רק מאחורי מילים...מיכל