קולות המחאה

שלום לכולן ולכולם, בחוץ רוחות מחאה ושינוי מחממי לב. בנוסף להבעת תמיכה - הן בתחושה הכללית שמשהו צריך להשתנות, הן בהתארגנות המופלאה שאנו רואים מסביב (ולמרות שלחלק מהמסרים והדרישות איני מסכים ולחלק אחר כן) הייתי רוצה להאיר נקודה מסויימת וחשובה הקשורה לפורום שלנו: אחד המעוזים האחרונים של מדיניות רווחה היה השירות הציבורי לבריאות הנפש. שירות זה איפשר טיפולים חינם - הן במסגרות מרפאתיות והן ובמסגרות אישפוזיות. שירות זה נמצא במגמת הפרטה וסגירה (במה שמכונה "הרפורמה"). יש ברפורמה זו מספר דברים טובים ונכונים, אך המחיר שלה עצום. מחיר אחד הוא צמצום הטיפולים הניתנים כיום והתבססות כמעט בלעדית על טיפולים תרופתיים וטיפולים קצרי מועד (גם כשלא מוצדק ולא נכון לעשות זאת). מחיר נוסף הוא מחיר ההכשרה (שמטבע הדברים תקוצץ ותפחת ותוציא מטפלים פחות מיומנים). ולבסוף - אבקש לציין את התגמול העלוב והמעליב ש"זוכים" לו הפסיכולוגים העובדים בשירות הציבורי: כמו העו"סים, כמו השוטרים, הרופאים, הכבאים, המורים - שכר עלוב שאינו מייצג את המאמצים, ההקרבה והכשרון. יופי של מחאה ויופי של התעוררות. אודי

שוב שלום לך, את ממשיכה לטעון את הטענה הזו. אני סבור שבהתקיים שירות ציבורי טוב ואיכותי - אין היא רלוונטית. לצדו של טיפול ציבורי יכול להתקיים לו בשקט שירות פרטי שכוחות השוק יקבעו את מחיריו. הלקוחות הפרטיים יעשו את שיקוליהם ויבחרו גם על סמך עלויות ומחירים את המטפל המתאים להם (וגם על סמך מוניטין, מקצועיות, מומחיות וכדומה). אני יכול לדבר ארוכות על "חמדנות" מול שכר הוגן לאיש מקצוע מיומן אשר השקיע שנים רבות מאוד בהכשרה, אך לא אכנס לוויכוח זה כי איני חושב שצריך "להצדיק" כאן משהו. אני מאוד שמח שיש אנשי מקצוע שערכו שינויים בתעריף שלהם בעקבות רוחות השינוי. זה נהדר בעיני. אני, אגב, מכיר אנשי "מקצוע" שלמדו פחות וגובים תעריפים הרבה יותר גבוהים מהנ"ל... בכל מקרה, אני בעד בדק בית. אודי