רוצה...

רוצה לכתוב שוב אך חושבת פעמיים על כל דבר. רוצה לכתוב,רוצה לשתף, רוצה לחלוק. אין לי מישהו אחר לחלוק איתו. אם אדבר עם חבריי ינסו להפסיק זאת, אם אדבר עם רופאיי ומטפליי ינסו לעצור זאת, אם אדבר עם בני משפחתי יזלזלו בכך. כבר אין את מי לשתף בשום מקום. ככל הנראה הפורום נשאר המוצא האחרון אך גם כאן.. החשש לפגוע באחרים,לא מספיק פגעתי בעצמי? אז מה זה מסמל? שעליי להישאר לבדי במערכה? במהלך התיכון הייתי במגמת תאטרון. העליתי הרבה הצגות, הייתי אפילו בין הטובות. לא פעם ולא פעמיים הייתי לבד במערכה וזה היה כל כך קל. היום פתאום המערכה אינה על במה,והיא אינה הצגה, היא החיים, ונדמה שהיא כל כך קשה... היום בבוקר היה מין זיק של תקווה, של רצון, האם הוא עוד קיים? לא יודעת. האם להיאחזק בו? הכיצד? מפחדת שאם אעצום את העיניים לחפש את השקט פתאום הוא ייעלם לו כמו שבא.