ילדה

אודי, חלמתי על מין ילדה/תינוקת עזובה כזו שבאתי אליה והחזקתי אותה, ספרתי בפגישה ובזמן שדברתי ממש ראיתי את הילדה עצמתי עניים וחיבקתי אותה (תוך כדי חיבוק עצמי) בפגישה עצמה...ואז נגמרה לה הפגישה וזה די פידח אותי...מה שקשה לי זה להפסיק את האשמה ולכעוס,להעביר את האשמה והכעס....כי לאחר סלחתי.. ולי? לא בטוח....מחפשת איזה בטחון פנימי שיחזיק...אני רציתי לשתף ולשאול האם אני עד כדי כך מוזרה? האם זה נשמע הגיוני לדמיין כל כך חזק????ומצד שני רוצה לפגוש את הילדה שוב...התמונה לא עוזבת אותי....משהו מוזר מתרחש לו ואין לי כל הסבר הגיוני....אולי לך יש??

מיכל. איזה כיף לך שמצאת אותה וחיבקת אותה, נראה לי שגם היא מחכה לך ומתגעגעת אליך מאד.

אודי היקר!, תודה שאתה עדיין ממשיך לענות לי ולחזק! ולתת לי הרגשה שכל מה שאני עוברת הוא תהליך טבעי או "בריא" כזה... וברכת הדרך שלך חשובה כל כך! האמנם זה תהליך נורמאלי למצב כזה?? חשוב לי להרגיש נורמאלית....