ילדה שלי\שבי

אודי שלום מזמן לא כתבתי מתרגשת להיות כאן שוב. הכל התפרק,התרסקתי למלא חלקים .עצרתי לרגע מהחיים הרשיתי לעצמי להעזר,בחברה,ברופאה אפילו את הרווחה הכנסתי לתמונה ויש לי סומכת. עכשיו אני בונה את האני החדשה לאט לאט,צעד אחרי צעד. אני אפילו מתחילה להצליח לחבב אותה.את אני. וזה תחושה חדשה לי. את המטפל שלי עזבתי.הרגשת שמתפרקת והוא לא נמצא שם לידי,לאסוף. פעם אחרי פעם הוא נעלם. ביטל פגישות בימים הכי קריטיים. ונשאר אדיש לכאבי. לא יכלתי להיות שם יותר והלכתי משם. אחרי הפסקה התחלתי טיפול עם מטפלת.איתה אני מרגישה שהיא איתי ,לידי,אפילו שלא מתקשרת בין הפגישות,הנוכחות שלה מלווה אותי. מה שרציתי לספר לך זה על החוויה בדמיון שלי. אחרי שנפגעתי בילדות הסיוטים פוקדים אותי בלילות. הרבה בכי וכאב .שחזור היא קראה לזה המטפלת שלי. בלילה האחרון כשזה שוב חזר נכנסתי לדמיון שלי וראיתי ילדה קטנה שוכבת.הפנים שלה היו עצובות.השיער היה מפוזר .היא נראתה לי פצועה. העניים שלה היו פתוחות אבל לא נשקפה מהן שום הבעה.מיוסרת. לאט לאט התקרבתי אליה. הרמתי אותה מהרצפה ונשאתי אותה בזרעותי עירסלתי אותה הבטחתי לה שאני אשמור עליה שאני יגן עליה שהכל יהיה בסדר. הילדה חייכה אלי,עדיין כאובה ,אבל מנוחמת.