מתקשה..
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי,כשאני במצב שרע לי אני תמיד הייתי יוצרת קשר עם המטפלת בין הפגישות והיא ענתה, כמעט שלא קרה שלא יצרתי קשר בין פגישות..כבר שנה וחודשיים כמעט...ואז החלטנו שאנו מפסיקות...והסכמנו שזה קורה כל פעם מחדש כי אולי אני עושה מניפולציות על מנת שהיא לא תעזוב אותי ולכן אני נכנסת למצבים קשים..כי אם יהיה טוב הטיפול יגמר...וזה נכון לפעמים ובמידה מסויימת...והיא שאלה למה אני חייבת לספר כשזה קורה באותו זמן ולא יכולה לספר בפגישה איך הרגשתי..אז אני חושבת שזה בגלל תחושת הלבד...אני מרגישה לבד ברע והיא היחידה בעולם שיודעת דברים שלא ספרתי לאף אחד...והיא היחידה בעולם שיודעת שכואב לי...שמשהו בתוכי כואב למרות החיוכים החיצוניים....ולידה אני יכולה לבכות והכל...וזה אמור להיות טוב אבל פתאום זה מרגיש כל כך רע שספרתי לה.אני פתאום מתחרטת על כל הטיפול הזה....יש לי צפיות רבות ממנה.רוצה שתהיה איתי בכל עד הסוף שתרגיש אותי, שתכנס לנעליי....ושהיא נכנסה איתי לסיפור הזה של ניתוח, אנליזה כזו והיא צריכה להוציא אותי מזה.....אני רוצה שהיא תגרום לכאב הפנימי הזה להעלם..לתמיד.........וזה לא קורה..אז פשוט אני הייתי מעדיפה למחוק הכל.וגם פה בפורם למחוק ולשכוח שאי פעם נעזרתי בכם.......מתקשה עם ומתקשה בלי..אז אולי עדיף בלי???????אולי פשוט לסיים איתה כבר...כתבתי הרבה.סליחה..גם שאני מטריחה אותך.....
הי מיכל, שוב, הסיפור שאנו מכירים של הקושי שלך עם ההזדקקות והשאלות שהדבר מעלה. לא עדיף בלי. ה"בלי" הוא תמיד ברירת המחדל הפחות טובה. אודי