הי אודי,

ערב טוב , רוצה לשתף אותך במשהו, טוב? ביום חמישי בערב הבאתי לפגישה את הספר שלך "העין הפנימית". אמא צביה החזיקה אותו. קראה בעמודה הפנימית של עטיפת הספר אודותיך. עלעלה בדפים, קראה את רשימת התודות שכתבת, ואז החזיקה את הספר ,הביטה בתמונת העטיפה ואני הקראתי לה את ההתכתבות שלנו בעץ למטה כולל "מה שראיתי" בתמונת עטיפת הספר ותגובותיך. אמא צביה הקשיבה ,התבוננה בתמונה ואמרה לי."קודם כל העובדות נכונות ! אכן,כפות רגליו של הילד על הקרקע ואילו של הילדה רק אצבעות רגליה.הילדה אכן יושבת והילד אכן עומד. העובדות נכונות!" אודי,אין לך מושג עד כמה שהייתי צריכה לשמוע את המילים הללו .שאכן העובדות נכונות וזה לא נדמה לי. אמא צביה המשיכה ואמרה "העובדות נכונות ,אך בתמונה אפשר לראות הרבה ואת בחרת לראות באופן סלקטיבי את מה שראית ואת גם פירשת את מה שראית באופן שפירשת. כאשר קיימות אפשרויות רבות לפרשנות..." אתה יודע אודי,הרגיש לי מאוד טוב בלב ש"הבאתי" אותך לאמא צביה הרגשתי שאיכשהו אני מחברת ביניכם.. נשמע הזוי אבל כך הרגשתי.. גם כ"כ מתחשק לי לומר לך מי זו הפסיכואנליטיקאית אמא צביה ושאתה תאמר לי:" אהה...זו אמא צביה ? אני הרי מכיר אותה היטב..אנחנו בקשר קרוב... אתה יודע אודי, אחר כך החזקתי בידי את הספר והקראתי את מה שכתבת בתחילת ספרך על הראיה הפנימית הזו של פיקאסו.. אתה יודע אודי, כשאני מסתכלת ורואה משהו.למשל את העצים,ציוצי הצפורים ריח האדמה שסופגת את טיפות הגשם הראשונות ובכלל את הכל. אני "מצלמת" את זה כזה במוח וכשאני רואה את הכל "על באמת" זה את הצבעים העדינים שבתוך הצבעים. את הצלילים האלו בתוך הצלילים, את הריח המשכר הזה בתוך הריח. לכל המראות האלו יש אופי של ראיה אחרת. הראיה הזו לא מוגבלת.זו ראיה מהמוח. ראיה עם חופש מוחלט.. אתה מבין אודי על מה אני מדברת ? קצת כמו לראות בלי המסגרת של המשקפיים שיוצרים איזו מוגבלות .שהמסגרת הזו מגבילה את הראיה במקום בו רואים את המסגרת.. אודי, אתה מבין למה אני מתכוונת ? אמא צביה גם יודעת שכך אני רואה והיא מתייחסת לזה המון ואומרת לי :"כבר צילמת את זה"... מקווה שאתה לא לועג לי על מה שכתבתי . אתה לועג אודי ??? ....לא נראה לי שאתה לועג..דווקה נראה לי שאתה מבין... אני טועה ???? מאוד רציתי לשתף אותך. וזהו לעכשיו. שלך,במבי.

זה שימח אותי. :)