הי אודי,

... אממ...זה בסדר שאני חוזרת ?? כן, היה לי קשה משהו בתגובתך לריק ,אולי קצת דכאון כזה שהרגשתי ושיתפתי אותך..הרגשתי כמו כזה "דכאון אחרי לידה" והתגובה שלך לקחה אותי ל"נדמה לי" ..הרגשתי שהרצפה נלקחת ממני. היה לי קשה עם תגובתך ההיא. הקראתי לאמא צביה כמובן את כל העץ כולל תגובתך ההיא.. קצת ,טיפונת עדיין כואב..גם קצת חוששת. מפחדת לחטוף מתחת לחגורה כשאני ללא שריון מגן.. אוףף.. אני גם מתגעגעת אליך טיפונת. לכן אני כותבת .. מקווה שזה בסדר .ומקווה גם שמשהו ממה שכתבתי מובן למרות כל ההתפתלות . במבי.

חשוב לי שתדע מה ערער אותי בתגובתך אלי. הריק הענקי הזה , קצת ה"דכאון אחרי לידה" שהרגשתי היה בעקבות האירוע בו קיבלתי את הפרס היוקרתי .הרגשתי שעם קבלת הפרס נגמר איזה משהו כזה ...נוצר איזה ריק ענקי, איזה דכאון כזה.. בתגובתך "הסיפור שאינו נגמר". על ארץ פנטזיה ההולכת ונאכלת ע"י הריק המאכל .תגובתך זו לקחה אותי ל"נדמה לי" ששמעתי מאבא שלי לאורך כל ילדותי לגבי התרחשויות שקרו, וכן מחשבות ורגשות שהיו לי.כל אירוע שקרה : כשהעליבו אותי , כשמורה למשל העניש אותי על לא עוול בכפי ושיתפתי הוא ענה : "זה לא יכול להיות, בטח עשית משהו רע. כשאמרתי שבאמת באמת לא עשיתי דבר רע הוא אמר:נדמה לך..גם כשפגעו בי מינית הוא אמר:נדמה לך.. בתגובתך אלי "שמעתי" אותך אומר לי :" במבי, את לא קיבלת שום פרס יוקרתי, בכלל לא היה אירוע כזה, הכל נדמה לך".. הרגשתי שהרצפה נלקחת ממני לחלוטין ! הגעתי לאמא צביה עם תגובתך זו ושוב הבאתי את הפרס , התמונות והכל והרגשתי שאני חייבת שאמא צביה תראה שוב הכל וגם אני אראה ביחד איתה ושהיא תאמר לי שאכן זה באמת. שעכשיו אני יושבת על ידה על השטיח, שאני מחזיקה את הפרס, התמונות וכו' וזה נכון ולא נדמה לי. כן אודי, היה לי מאוד מאוד קשה עם זה. יחד עם זאת אודי חשוב לי להגיד לך שאני יודעת שחוויית הפגיעה שלי היא לא ממך ! היא ישנה מאוד ! אני יודעת שכאן רק השתחזר משהו שוב.. אודי, אני גם רוצה לומר לך שאני מכירה לך תודה גדולה מאוד על כל מה שאתה עושה כאן. על האיכפתיות שלך, הרגישות הגבוהה שלך .התמיכה העצומה שאני מקבלת ממך. גם על ההארות והתובנות. רוצה גם לבקש ממך אודי, בבקשה , תמשיך כפי שהיית עד עכשיו. אל תתחיל להיות איתי זהיר יותר או פחות. בבקשה ממך אודי, בדיוק כפי שהיה עד עכשיו. בסדר ? וחוצמזה קניתי את הספר "העין הפנימית"..הבייבי החדש שלך.. התחלתי לקרוא ואני עדיין די בהתחלה. אני קוראת מס' שורות ומוצאת עצמי "בספירות אחרות" .. הספר נשמע מרתק !! יחד עם זאת לא נראה לי קל בכלל.. מצריך מאמץ , אבל נראה שהמאמץ ממש כדאי.. :) ואם מותר לשאול אותך אודי, למה הילדה יושבת והילד עומד ? למה ידי הילדה מוסתרים ? כן, אם מתאמצים ממש ,רואים טיפ טיפונת מידה של הילדה.. ולמה אודי הילדה בעמדה פאסיבית והילד עומד אקטיבי ועוד עם "המכשיר הארוך הזה " ... כן, אני יודעת שמדובר במצלמה ובכלל מדובר בתמונה נאיבית של שני ילדים במשחק תמים.. ובכל זאת רציתי לשתף אותך לאן לקחה אותי תמונת הספר.. מקווה שזה בסדר ששיתפתי אותך. במבי.

ובתמונה גם נראה הילד כששתי כפות רגליו על הרצפה ביציבות ואילו אצל הילדה רק אצבעות רגליה מונחות על הרצפה. כל היתר באויר..ואולי הכל נדמה לי ????? אבל אתה יודע אודי, זה מדהים. אני מסתכלת שוב בתמונה ורואה שמאחורי הילדה ישנם עצים.. ואולי יער שלם ..? ואתה נכנס ליער, מסתכל על ענפי העצים המשתרגים אלו באלו ונדמים לך כעץ ענק אחד שאין לו התחלה וסיום..ואתה ממשיך ללכת ומקשיב לאוושת העלים,לציוץ הצפורים אתה ממשיך ללכת ושומע זרימת מים ההולכת ומתחזקת ..ונהר קסום נגלה לנגד עיניך.. ואתה יודע שמימי הנהר הללו מיוחדים, לא רגילים. הם קרים כקרח,לא קל להכנס ולטבול במימיהם.רבים וטובים ניסו ולא הצליחו..אך אתה גם יודע שמים אלו ניחנו בכוחות מיוחדים.. אתה יודע שאם תצליח להכנס ולטבול במים אלו אזי ,בעזרתם של כוחות מופלאים אלו שקיימים במימי הנהר תצליח להגשים את משאלת לבך העמוקה ביותר.. וואוו..אודי,נסחפתי עם הספור אבל לא מתחשק לי למחוק אותו. אז אני שולחת את ההודעה ההזויה הזו כפי שהיא... במבי.

בוקר טוב לך, מקווה שהאופן בו נתתי לאסוציאציות שלי לזרום חופשי זה בסדר מבחינתך. מסוקרנת מאוד ,מה משמעות התמונה בעטיפת ספרך ? "למה התכוון המשורר" ? ומה הוביל אותך לתמונה זו ? שיהיה לך יום מלטף.. במבי.