מאודדדדדדד חשוב
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום, הפעם משהו באמת שונה לגמרי. בשבוע הבא אחזור לטיפול אחר חופשת הלידה של המטפלת, קרו הרבה הרבה דברים שכמובן צריך לדבר עליהם בטיפול. יש לי התלבטות, אחרי ההפסקה צריך לדבר על הדברים שקרו נכון???? אבל אני רואה שיש לי צורךךךך רב לספר על משהו אחר, פעם במסלך הטיפול חשבתי לשתף אותה במשהו אבל שניתי את דעתי ואמרתי שלא אספר את זה לה. משבוע ואני חושבת על הנושא, מטרת הטיפול שלי היא להגיע לעצמאות מהקשר שלי עם ההורים בכדי להיפטר מהחרדות, כי אמא מאוד חרדנית ודואגת הרבה, זה מה שהמטפלת יודעת על אמא שזה גורם תמיד לעימותים ביני לביניה. הנושא שאני רוצה לספר לה הוא שאמא לוקחת תרופות נגד חרדות ודיכאון, וברור שישנו דברים שהרגשתי וחייתי בהם מהבעייה הזו. יש לי כמה שאלות בכדי לדעת מה לעשות ומה עדיף. האם כדאי לספר לה את זה?? שזה יכול לשנות את הכלים ואיך אתמודד עם אמא??? שאם לא סיפרתי האם תתן לי את אום כלים??? האם כדאי לספר לה במפגש הראשון אחרי ההפסקה או לחכות עד שנדבר על מה שקרה בהפסקה???? או אפשר לספר ואחר כך לדבר על מה שקרה??? האם בכלל כדאי לספר לה או לא משנה??? אני משערת כמה זה יכול להיות קשה לי ולא יודעת אם ארגיש בנוח להמשיך בטיפול אחרי הדברים האלו. יש לי חשש שאגיע למפגש ואשתוק, היא בהחלט תתחיל לדבר ואם התחילה אני אשתוק ולא אספר, אפשר לבקש שלא תגיד כלום שאני רוצה להתחיל במשהו?????? יש לי חשש גם שעד שבוע הבא יתעוררו אצלי רגשות השנאה וחוסר האימון בה בגלל שהפסקנו הטיפול וזה היה קשה לי. מה אתה מציע כל דבר יכול לעזור לי. תודה רבה
שלום טאלוש, קודם כל, טבעי שיהיו רגשות של כעס על ההפסקה הכפויה. זה בסדר ולא צריך להבהל מזה. שנית, אני בהחלט ממליץ לספר. העובדה שאמא מטופלת כנגד חרדות ודיכאון אינה אשמתך ול אין מה להתבייש בזה. זה בהחלט יכול לתת פרספקטיבה למצב שאתו את מתמודדת כבת שלה. תוכלי להגיד בתחילת הפגישה שיש לך משהו חשוב לספר ושקשה לך. תבקשי ממנה האם היא יכולה לעזור לך. אני משער שהיא תוכל לסייע. אודי
הייי, אודי עדיין לא החלטתי אם לספר, אבל רוצה להגיד כמה דברים עוד. שאמא הייתה מטופלת אצל פסיכיאטר מזמן שהייתי עדיין ילדה, בהתחלה לא הייתי מבינה כלום אבל לאט לאט ידעתי שיש בעייה ואמא לוקחת תרופה אחד, וההורים שלי התחילו לדבר על זה בקול רם, הייתי רואה שכמה קשה לה להתמודד עם מצבים שונים והייתי תמיד פוחדת עליה ועל התגובות שלה ואיך היא תהיה, החרדה שלה בדרך עקיפה השפיעה עליי. היא לא עברה טיפול פסיכולוגי, היום היא לא מטופלת היא רק לוקחת תרופות. בכל התקופה הזו נכון שעברה אבל לפעמים הייתי רואה אותה עד כמה היא פוחדת ושהיא לא יכולה להתמודד לא הייתי מבינה נכון אבל הייתי מרגישה שיש משהו לא נכון, בנוסף שהסביבה והמשפחה המורחבת הם יודעים שאמא חרדנית אבל לא יודעים שהיא לוקחת תרופות אז לפעמים היו מזלזלים וזה היה הורג אותייייייייי. אז כל זה צריך לספר???? הפסיכולוגית שלי מכירה שאמא חרדנית מאוד וזה משפיע עליי מאוד, אבל האם שהיא מקבלת תרופות זה יכול לשנות את המצב???? כי הדברים הם אותו דברים שהאם אני יכולה להגיד לה הכל חוץ משהיא לוקחתתרופות והייתה אצת פסיכיאטר או באמת שזה משהו משמעותי ויכול לשנות את הטיפול שלי??? תודה