טימי ואודי...

קודם, תודה טימי שהגבת להודעתי על מתנות...ואודי ניסיתי להתנתק גם מהטיפול..עדיין לא דיברתי איתה...יכולתי לקבוע להיום פגישה אך לא קבעתי...אראה אותה ביום חמישי הקבוע,ועכשיו אני פתאום כל כך מדוכאת ואפילו לא יודעת למה ורוצה לדבר איתה ולא יכולה...כאילו למשוך עוד קצת את ההתנתקות למרות הרצון לחזור לטיפול, לשגרה....ופתאום נראה לי שלא אכפת לה ממני כי היא לא שואלת בכלל אם אני רוצה לקבוע להיום...היה בסדר, החג, אבל פתאום נהיה לי קשה, למה????

כנראה שהרגשתי צורך להסתדר לבד עם כל מה שעברתי בחג...העזתי פתאום להגיד דברים לאימי ועוד...הרגשתי ממש בסדר! וגם כל כך רציתי להראות לה שאני יכולה בלעדיה ועכשיו מרגישה מאוכזבת שזה עדיין לא כזה פשוט... ופתאום הייתה נפילה...בסופו של דבר כתבתי לה במייל..עכשיו טיפה פחות מעונן ואחכה לחמישי(לפעמים אני מנתחת דברים יותר מדיי כנראה שזה מדכא אותי)..........תודה אודי שאתה כמו אב כזה..דואג ונותן לי לחשוב על התשובות...ועל הספר שוב יישר כוח, נתן לי הרבה חומר למחשבה!! ומדי פעם אני מגלה שאני לא כזו טפשה כמו שאני חושבת על עצמי :) דרך אגב מקווה שנהנית בחג...