לעבור למטפל אחר
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
האם מבחינה אתית יש סיגים "להעיף" מטופל מטיפול? (לא מדברת אם עבר גבולות או מציק) ואולי אתמקד- האם המטפל רשאי "לשכנע"= לגרום לי להבין,שכדאי שאעבור (=שאני לא רצויה),כי שאלתי ונתן לי פרטים, על קולגה שלו (כדי שאולי אחליף מטפל), כי קשה לי בטיפול שלו, ואני בספקות אם הטיפול כדאי? ז"א, אני בעצמי לא החלטתי סופית שאני עושה את הצעד. האם המטפל רשאי לגרום לי לצאת ע"פ רצונו?
שלום ליזי, אין כאן שאלה של "רשאי". בוודאי שרשאי. טיפול מתנהל בין שני אנשים שמעוניינים בכך. אם מאיזו שהיא סיבה אחד מהם לא יכול או לא מעוניין - לא יכול להתקיים טיפול. אודי
כמו שרופא לא רשאי להפסיק טיפול. לפי הקוד האתי פסיכולוג חייב להמשיך בטיפול כל עוד זה האינטרס של המטופל. לאמר שהאינטרס של המטופל לעזוב מטפל שלא רוצה לטפל בו -אכן נכון.אך הפסיכולוג מפר את החוזה ואת תפקידו. כל בעיות אישיות ומכשולים-צריכים להיות מעומתים בטיפול,באופן המיטיב עם המטופל. בהנחה שהפסיכולוג אדם ללא בעיות נפשיות המונעות ממנו לעמוד בהסכם- כל בעייה נפשית קשה ככל שתהיה עם לטפל בטיפול האיום שלך-צריך לפתור אפילו בעזרת הדרכה. סיר להניח שהמניעים Aל הפסיכולוג הם לא קושי נפשי בילתי נשלט עקב הטיפול שלך, אלא פשוט אינטרס שלו.הקלות בהפרת חוזה לפי גחמתו - היא הגורם.(אני מניחה שלא מדובר במסגרת ציבורית,אלא בטיפול פרטי) עצתי- אמרי למטפל שזה לא אתי.(אי אפשר להתחיל בתהליך נפשי ולחשוב שייפסק לפי מצב רוחו של המטפל) הודיעי ישירות שתתלונני בועדת האתיקה. אני מציעה שתכתבי אליו ושיהיו ביידיך תשובות כתובות. פרשי במכתבים את מצוקתך ואת השתלשלות הטיפול. בסופו של דבר-כדאי לך לעזוב את המטפל(למרות שאינך רוצה) מפני שהוא לא מקצועי. על הפרת החוזה-בקשי מהמטפל החזר . במידה והטיפול ייפסק -את יכולה להתלונן בועדת האתיקה. של הסתדרות הפסיכולוגים.
זה ממש לא נכון נטע, ואין לי מושג מאין את שואבת את תשובותייך הכה נחרצות. מטפל יכול - וחייב - לדעת מתי לא נכון להמשיך בטיפול. לא ניתן לחייב איש לעשות טיפול בניגוד ליכולתו או רצונו. אני ממש לא בטוח שיש כאן בעיה אתית. טיפול זה עניין של שניים. טיפול נפשי זה לא כמו טיפול "טכני" אצל רופא, והיות ואין אנו יודעים במה מדובר, מה השיקולים ומה נעשה - אני ממליץ לא למהר ולשפוט. אודי
נטע, בעיניי דווקא יותר אתי לבוא ולהגיד למטופל "עשיתי ככל שביכולתי עבורך. אין לי מה להציע לך יותר מבחינת הכישורים שלי ו/או היכולת המקצועית שלי..." וכד'. זה ראוי יותר ומכבד יותר את שני הצדדים, מאשר משיכת זמן וכסף (אם כבר התייחסת לסוגיה של טיפול פרטי לעומת ציבורי). והייתי שם, במקום הזה. ממש לא כיף לעבור את זה... לפחות בפעם השניה זו היתה מישהי שאמרה לי מיד לאחר פגישת הרחרוח הראשונה, שהיא לא תקבל אותי, משום שאני "יותר מדי" בשבילה. מטפל טוב הוא אחד כזה שמכיר במגבלות של עצמו ולא חושב עצמו לסופרמן. וכאשר הוא מבין שהוא לא יכול לתרום - בשביל מה להמשיך? ויש גם רופאים כאלה, ששולחים להתייעצות עם מומחים או קולגות, משום שהם נתקלים בסימן שאלה, ואין להם תשובה. וכל הכבוד להם! רק מה, פסיכולוג לא יעשה את זה למטופל שלו, אלא יילך להתייעץ בעצמו עם מדריך/קולגה; ושם עלולה לעלות המסקנה, שנגמרו לו הכלים המקצועיים מול מטופל כזה או אחר. וזה רק נכון מצידו להיות ישר והוגן ולהמליץ על סיום הטיפול. ואני מרשה לעצמי לכתוב את כל זה דווקא ולמרות שהייתי במקום של אחת שנשלחה לחפש לעצמה טיפול אחר, אחרי כמעט שנה של טיפול.