אמון
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, אתה יודע, עובדים כל כך קשה על נתינת אמון בטיפול, ובסוף אנחנו שומעים מקרים כמו של כחול, כל כך קשה, כואב, לא פייר!!! ידעתי בוודאות מה אני עושה כשבחרתי במטפלת אישה, כל כך לא רציתי מטפל וצדקתי!!!לא שכלם כאלה, אבל זה מעמיד קושי נוסף...אוף אודי, העולם כל פעם הופך לי להיות לא בטוח מחדש...וזה גורם לי לחשוב..איך שומרים על עצמינו? על הילדים שלנו? עולם אכזר..."רק שמור אותי מ"אוהביי"? ומשונאיי אשמר בעצמי!" אני באמת חושבת שכחול אמיצה..הלוואי והיה לי אומץ כזה.....אני כזאת תמימה מצד אחד ונותנת אמון (אפשר לסדר אותי בקלות!) אבל מצד שני גם מאוד חשדנית...מבין את האבסורד????????? והבעיה שאיך אפשר לבוא ולהתלונן ולספר???? או לנסות להלחם בבתי משפט???? אי אפשר, זה דורש אומץ רב, תושיה ולדעת שזה כרוך בלחוות שוב הרבה מאוד כאב....לא מתאים לכל אחד...האם קודם מטפלים בעצמך ואחר כך מנסים להתלונן או פשוט לשכוח? להדחיק...פשוט נורא!!!!אוף כואבת את כאבם של אחרים.........תוהה האם חזרתי בכך גם להכיל את עצמי? האם אתה חש איזו התקדמות גם כאן???? מיכ (שוב משהו לא שלם...)
שלום מיכל, זו בהחלט בעיה. לא אמור להיות כך. לא כשמדובר בנשיא, לא כשמדובר במטפל, לא כשמדובר בהורים ולא כשמודבר באף אחד. למזלינו - ישנם מנגנוים שאמורים לדאוג לאתיקה המקצועית. אפשר לפנות לשם והם יבדקו את התלונה ויגלגלו אותה הלאה. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
