רועדת

הגעתי אליו בסערת רגשות. נשואה. ילדים. באמצע החיים. מבולבלת. פתח לי את הדלת. ספה. כורסאות. טישו. אם רק הייתי יודעת למה ישמש הטישו הזה בעוד שנתיים..... הרגשתי שמי שפתח לי הדלת הוא אבא. חבר. מלאך. גואל. פגישה. ועוד אחת. ועוד ועוד ועוד. יום קבוע. שעה קבוע. כמו שעון. נפתחת בפניו. חיה מפגישה לפגישה. הולכת שבי. בולעת בשקיקה כל מילה. שנתיים תמימות. עד.. שהתום אבד. אנחנו כה קרובים, אמרתי לו. אך טבעי הוא ש....... והוא הנהן בהסכמה. ועל הספה כבר לא מדברים. ועם הטישו כבר לא מנגבים את הדמעות. ועוד שנתיים חולפות. היום אותו יום. השעה אותה שעה. אך הדיבורים והשיחות הפכו לנגיעות ומעשים. שבוע אחר שבוע. בהתחלה - לא הייתה מאושרת ממני. השגתי אותו. אני שוכבת עם שליח האלוהים. הבלבול היה עצום. איבדתי צלם אנוש. חדלתי מלתפקד. פוטרתי מעבודתי. הזנחתי את ילדי. העלתי 20 קילו במשקלי. אני קוראת בפורום הזה תקופה מאוד ארוכה. כרגע, אין שום קשר. מיוזמתי. קטעתי הכל. לא פגישות. לא הודעות. לא מיילים. לא פייסבוק. לא טלפונים. כלום. נותרתי אני. עם פצע פעור. עם אובדן אמון. עם בלבול עצום. ועם חוסר יכולת לעשות עם זה כלום. רק, לנסות לשכוח ולהמשיך הלאה בחיי. ולקוות שאף אחת לא תעבור את מה שעברתי. גם, אם זו הייתה אני שביקשתי. כל מה שהיה עליו לעשות הוא.... לסרב לי בחכמה. אך הוא הסכים. ופצע את נשמתי. תודה לכם על ההקשבה. כחול.

אני קוראת את מילותייך וכל הגוף רועד לי והתחילו לי בחילות כאלו וגם הראש כואב לי פתאום. וואווווו.. איזה פחד..לא להאמין מה שעברת..הגוף הופך ממש למשותק. וואוו.. מצטערת .רוצה כל כך לומר לך מילים מנחמות. מילים שאולי יש בהן קצת להקהות את הכאב, הפגיעה האיומה שחוית ,אובדן האמון,אולי גם השפלה איומה כזו ומה בעצם לא.. מצטערת. אין בכוחי .. באמת צר לי.. וואווו במבי.

תודה רבה על התגובה. אני מאמינה שבהמשך עוד אשתף.... יש כל כך הרבה מה לומר.... תביני, הכל היה בהסכמה.. ואפילו בבקשה - שלי. אבל.. איפה המבוגר האחראי? איפה הגבול? איפה ההיגיון הבריא? הכל נעשה בהסכמה, בחיוך, בכייף גדול, סוג של מערכת יחסית... אין מעורערת ממני. עוד אכתוב כל כך בהמשך. שבת שלום.

בנוסף כדאי שתתלונני במשרד הבריאות ביחידה לדין משמעכתי. מלבד זאת, תוכלי לתבוע בבית משפט לפחות פיצוי כספי.(בטח אם הפגישות היו בתשלום). רצוי שתודיעי שם ה"מטפל" באינטרנט-באמצעות בלוג .מצווה כדי למנוע נזק לאחרים.

מדהים איזה אומץ ותבונה להפסיק הכל!!! עוצמת הכאב בודאי גדולה, חשה את הרעידות בכל מילה....אך עשית בחכמה!!!מקווה בשבילך שתוכלי להאמין ולבטוח שוב ולנסות ולו במעט להקהות את הכאב...תודה ששיתפת גם לכך דרוש אומץ!! מיכל

כתבתי לך הודעה ביום חמישי כנראה שלא הועלתה ואני אנסה לכתוב שוב...כואב לשמוע, אני חושבת שאת מאוד אמיצה שניתקת קשר,פעלת בחכמה!!! וגם תודה ששיתפת גם לכך דרוש אומץ!! מקווה שתוכלי לאחות את השברים ושתוכלי לבטוח במי שראוי לכך באמת...מיכל

איזה שם בחרת לך... נוראי מה שעברת, אין מילים... אני יודעת שזה קשה ומרגיש כבלתי אפשרי אבל בבקשה בבקשה תתלונני עליו. אנשים כאלו צריכים לשבת בכלא ולא לטפל ביותר אנשים.

קודם כל, תודה רבה. בימים אלו אני בסערת רגשות גדולה מאוד. מתחילה לעכל את כל מה שעבר עלי בשנתיים האחרונות. הבינו, אין ביכולתי לעשות עם זה דבר, כיוון שאני אישה נשואה, יש לי ילדים, ואם אפתח את העניין, התוצאות וההשלכות יהיו הרות אסון. כואב לי מאוד. רוצה לומר לעצמי שאני לא אשמה בכלום, גם אם הייתה זו אני שבקשה את המגע הפיזי. שנתיים של יחסים מיניים עם המטפל.... תארו לעצמכם!!!!!!!!!!!!!!!!! שנתיים שלמות... והמחשבות... והאובססיות... והקנאה במטופלות אחרות שלו... והמחשבות בראש כל העת.... והפחד שהבעל יגלה.... וכל אותה עת אני שואלת את עצמי, איך זה יתכן?? כיצד קורא דבר כזה? באתי לטיפול נפשי... שני אנשים בוגרים, שפה משותפת, משיכה פיזית עצומה.... ולפתע זה קורה. כל כך קשה לי. הוא גר בקרבתי. הקליניקה קרובה אף היא. המחשבות אינן פסקות...... מנסה לקבור זאת בתוכי..... מקווה שהזמן ירפא. אשמח מאוד לתגובות. כחול.