משבר בזוגיות/ בעצמי

שלום. אני בת 26. מתגוררת עם חבר שלי מזה חצי שנה. יוצאים מזה שנה וחצי. לאחרונה אנו/ אני חווה משבר בזוגיות שלנו - שגורם לי להרגיש- כמעט כל הזמן - שאני רוצה החוצה מהקשר הזה. מכל מיני סיבות. בין אם בגלל שאני מחפשת מישהו יותר גברי, או יותר מושך, או בכלל רוצה לבדוק עוד אופציות ועוד. זאת למרות שנכנסתי לקשר עם החבר הנוכחי, זה היה לאחר שכמה שנים הייתי בין חברים/ דייטים, הכרתי רבים, והבנתי שאין יותר מדי מבחר איכותי.. כשנכנסתי לקשר עם החבר הנוכחי מאסתי בדייטים, בגברברים חתיכים ללא תוכן וכיו"ב. ותוך כמה חודשים של התאהבות מהירה והתלהבות - הרגשתי שזה באמת "זה", אפילו האמנתי שכנראה איתו - אתחתן. לפני פחות משנה נסענו יחד לפריז. חופשה שהיתה אמורה להיות רומנטית... לא היתה כזו כלל. ביום השלישי/רביעי שלנו בפריז רק רציתי הביתה. היה חם נורא. לא היו מזגנים. ובעיקר - לא היה לי כיף, הרגשתי במרתון שאני מובילה כל הזמן (אני עם המפות, עם ההכוונות, אחראית על התקשורת עם הצרפתים ובקיצור - אני המדריכה של הטיול). לא היה לי כיף בכלל. ממש רציתי הביתה. הטיול נגמר ברוח קצת יותר טובה. ועדיין- לא הייתי בטוחה מה אני רוצה מהקשר. חזרנו הביתה, לגרה, וההרגשה קצת שככה. התחלנו לחפש דירה יחד. היתה התלבטות מצידי, אך היא לא קיבלה ביטוי מספק, אולי בגלל שהחבר שלי, שהוא באמת אדם מקסים, דואג, אוהב ואכפתי גרם לי לשים את ההתלבטויות בצד (לא במודע מצידו כמובן...) וכעת אנו מתגוררים יחד. אני מרגישה די בדיכאון (מבלי להתחייב על המונח הרפואי), אני מוצאת את עצמי ממורמרת (לא רק על הקשר אלא בכלל- על כולם וכל דבר), מתוסכלת מהכל, מבואסת, עצבנית, לחוצה ומעצבנת (את הסביבה). הדבר משפיע על העבודה שלי - על היחס שלי לעבודה ולעמיתיי, על היחס שלי לחיים, ללימודים ובאופן עקרוני - לאווירה בה אני חיה. אני חושבת שהדבר יותר קשור אליי ופחות אליו. הוא באמת מקסים, משתדל לעזור, "עושה כל מה שאני מבקשת" (אם זה בכלל דבר טוב), מתחשב ואוהב. וכנראה שלי זה לא מספיק. לי יש פנטזיות על מישהו יותר חתיך, יותר גברי, יותר מושך (אני מוצאת את עצמי לא ממש נמשכת לבן זוגי- ייתכן וזה בכלל בגללי - בגלל המרמור והדכאון שלי) אני מתלבטת האם הדבר הזה הוא בעיה אצלי -אני הרי נכנסתי לקשר הזה בידיעה שהחבר שלי הוא כזה, לא חתיך מהמם, אבל כן בחור מקסים ואכפתי - מתוך הבנה שזה מה שאני מחפשת אחרי שלל החתיכים הלא יעילים שיצאתי עימם.. או בכלל שהבעיה היא בעיה זוגית- משבר ביחסים - שאולי כדאי לי לקחת "פסק זמן" מהם? אשמח לדעתך. תודה.

אם את לא אוהבת אותו,ולא באמת נמשכת ,למרות שהבחור טוב מאד , את לא צריכה להאשים את עצמך. התסכול יכול לגבור .ממילא קשה להתמיד ובלי אהבה וענין אמיתיים-מצבך עשוי להיות אומלל. החישוב החכם ביותר הוא ללכת לפי ההרגשה הפנימית. אל תחפשי בעמצך פגמים, אם הקצב של החבר שונה משלך.איני יודעת אם תכונה כזו משתנה .חבר יכול למשוך למעלה או למשוך לבינוניות ביחס למה שאת רוצה.ההשפעה היא בילתי נמנעת ולא תוכלי לסחוב לבד..