היום זה היום

אודי. היום בדיוק זה התאריך שבו התחיל הטיפול לפני 12 שנים... חתיכת תקופה עברנו ביחד... אתמול ציינו את המאורע (בת מצווה של הטיפול) ונסענו ביחד לראות סרט בקולנוע... זה היה שונה, אבל במובן החיובי. לשנות קצת את הפגישות הקבועות אצלה בחדר. לא משהו קבוע של פעם בשבוע. לא צריך להגזים. אבל מדי פעם לשבור את השגרה... אפילו לצאת סתם לטייל בחוץ - (כמו שעשינו פעם אחת, בפגישה שבה הייתי נסערת מאוד בעקבות משהו - לא בגללה - ולא יכולתי לשבת יותר... הייתי חייבת לצאת החוצה ולפרוק אנרגיה... אמרתי לה שאני לא בורחת ממנה. היא הבינה. בסוף החלטנו לצאת החוצה ולהמשיך לדבר תוך כדי טיול בחוץ). ואודי... התרופה החדשה הזו שאני מקבלת גורמת לי לתופעת לוואי קצת בעייתית. אבל במקום להחליף אותה למשהו אחר (אין ממש למה - יש לי בעיה של רגישות לתופעות לוואי לכל המשפחה התרופתית הזו), אני מקבלת עכשיו עוד תרופה, שאמורה לפעול כנגד תופעת הלוואי... אבל גם לה יש תופעות לוואי משלה :). אני בכלל לא רוצה תרופות כאלה. בינתיים אני ממשיכה לקחת הכל, כמו ילדה טובה. קשה לומר שמשעמם לי מהבחינה הזו... וחבל שכך. TM.

הי טימי, איזה כיף לך...מזל טוב לבת המצווה :)מה באמת? יציאה אמיתית? ואני חשבתי שהמסע יהיה בחדר..וואו....מקווה שיסתדר עם התרופות...מיכל

הי מיכלי, תודה... וכן - מראש דיברנו על לצאת לאנשהו באמת. ההחלטה נפלה בסוף על סרט. זו לא הפעם הראשונה שאנחנו נוסעות ביחד לכל מיני מקומות, רק שהפעמיים הקודמות לא היו בשביל לחגוג משהו, אלא בנסיבות אחרות. גם אני מקווה שבסוף יסתדר משהו עם התרופות... נמאס לי להיות שפן נסיונות של רופאים. TM.

אודי, ראינו את "מבול", הסרט הישראלי החדש... לא בדיוק הסרט הכי שמח שבעולם, אבל אחד כזה ששתינו עדיין לא ראינו. ובלי פופקורן :) היא לא רצתה, ואני לא ממש חולת פופקורן, ובהחלט יכולה להעביר סרט גם בלי זה. ותודה... זו באמת היתה דרך מיוחדת לחגוג... עוד שנה - בר מצווה... TM.