אודי

תודה על התגובה שלך. הרגשתי כמו משהו שבים הטירוף רואה אותי. את כל הזעם הזה שהוא ביטוי לכאב נפשי איום ונורא. קשה מנשוא. אני מרגישה כל-כך מושפלת!!! קיבלתי מייל המזמין אותי לחזור. טענו שם שלא נזרקתי, אלא שהשעואותי. אתה יודע למה? כי שמעתי שיחה של המשטפלת שלי עם קולגה שבה היא גיחכה עליי, אח"כ היא טענה שזה לא לעג, חלילה. זה סתם, גם על הילדים שלנו צוחקים. כן, אבל אני לא הילדה שלך, רציתי לצעוק !! אינני בטוחה באהבה שלך כמוה!! מי שמך, לצחוק על רגשותי??? באיזו זכות?!?!?! אז עזבתי בכעס אימים , צרחתי ולא הגעתי הרבה זמן. גם התקשרתי פעמיים להשאיר הודעה. אז השעו אותי, כי כמובן, שאני לא בסדר. שוב השלכתי, העברתי, התבלבלתי. ולעזאזל, אודי, אם רק היו מביטים בי בפשטות ומבקשים סליחה, אם רק היו מושיטים יד, הייתי סולחת. לא מייד, אבל הייתי נשארת ומוכנה לדבר. והזמן הוא רופא גדול ולבטח היה עושה את שלו. חוסר הצדק הזה משגע אותי (אה, גם לזה יש הסבר, כמובן. זה בגלל שאני מחוננת אז חוסר צדק אצל מחוננים הוא בלתי נסבל, הם נדבקים לערכי מוסר עצמיים ואינם מרפים) תגיד, מאחרי כל התיאוריות יש בני אדם? הלוווו?? מישהו נרדם במשירה על כללי האנוש? קיבלתי מייל עם רשימת כללים . והזמנה לחזור. אני מרגישה שאני לא מסוגלת. והכי חמור- שכל הסבר שלי יתפרש כמניפוטיבי, השלכתי וכיו"ב. אז עייפתי. ומצד שני, לא רוצה לסיים ככה... כועסת עד כלות,