היי מיכלי

מה שלומך, יקרה? מצטערת שלא עניתי מוקדם יותר... יצא לי "לבלות" בחדר מיון 16 שעות (מיום שני מאוחר בערב ועד היום אחה"צ) - איזה בי"ח מבולגן... כל הזמן שאלו אותי "למה את נוסעת דווקא לבי"ח X ולא ל-Y?" הרי לכאורה Y קרוב יותר והטיפול שמקבלים שם נעים יותר (Y קטן יותר). אז הפעם שמעתי לעצות הממליצים ו... התחרטתי על כל דקה. בזמן שהייתי שם חוסר תשומת הלב של הצוות הרפואי הרגה אישה במחלקה הצמודה (מחלקת טראומה); מוות מוחי. ככה חיים נגמרים ברגע, בגלל חוסר יחס. את גם חוגגת יומולדת לטיפול החודש? אני כבר לא זוכרת את התאריך "הלידה" המדויק של הטיפול שלי... עבר יותר מדי זמן. מה את מתכננת לכבוד היומולדת הזה? את מתכוונת לציין את זה בפניה בכלל, או להתעלם? וטיפול זה באמת סוג של לידה מחדש, כך שאני בהחלט מבינה למה הבחירה שלך (הצמדת תחילת הטיפול ליומולדת שלך) אינה מקרית. TM.

טימי יקרה, מקווה שאת בסדר ואחרי הבלאגן...אני בסדר, תודה, יפה שזכרת, יום הולדת + שנה לטיפול (הפרש של יומיים...)בהחלט מתכוננת לעשות משהו בטיפול..עדיין לא החלטתי אולי סיכום בניים? אולי להבין פעם אחת ולתמיד למה התקופה הזאת לא ממש משמחת אותי...קודם אני רוצה לפתור את התסבוכת של המחשבות שלי עליה...כל הזמן חושבת מה אומר בפגישה ומה היא תחשוב עליי אם אספר לה...(את יכולה לראות את ההודעות שלי לאודי) שדרך אגב מאוד הרגיע אותי ואני פחות בלחץ... חוץ מזה אני רוצה לספר שהבן שלי מטופל תרופתית ופסיכולוגית וזה ממש עוזר לו לבעיית הקשב..הוא די מהר הבין עניין אני לעומתו כמעט שנה ורוב הדברים כלל לא נפתרו... אודי יקר! אני כל כך מודה לך שאתה כזה מבין ומרגיע, עזרת לי מאוד!! עכשיו צריכה לצלוח את הפגישה...פוחדת ממה שהיא תחשוב עליי ופוחדת שתשנה גישה, פחות תתן להתקרב אליה במילים....שלא לדבר על מגע שאין מצב שאי פעם אגע בה שוב בכלל!!!!התחבקנו פעמיים ועכשיו גם מבחינתי לא רוצה להתקרב....לא יודעת, מבולבלת בכלל לא מאוהבת בה...אבל כן אוהבת...מבין? ובכל זאת מחשבות מוזרות...אוף.....איך אומרים משהו כזה למישהוא????????.מרגישה שאם אומר לה אברח מהטיפול ולא ארצה לראות אותה יותר בחיים!!!!!!!!איך אומר אודי?????היא תשנא אותי.......אוף........יש לך רעיון?????????????? סליחה על האורך......... והיום הולדת שלי והשנה לטיפול הכל מעורב בבלאגן....אוף זאת בכלל לא חגיגה.....

היי! מה שלומך? אני עדיין חולה. בבית, אבל לא בסדר. אהמ... סיכום ביניים של הטיפול בתוך הטיפול? זה יכול להיות מעניין (במובן החיובי של הדבר). להבין איתה ביחד מה היתה בשבילך השנה המשותפת הראשונה שלכן. אני שמחה לקרוא שיש שיפור אצל הבן שלך; אני חושבת שזה קצת עונה לך על השאלה "למה לי?"... משום שלפעמים כאשר יש מענה כלשהו לבעיה, יש גם דרך לטפל בה. אני לא אומרת שזה כך בכל מקרה, הלוואי וזה היה. למיטב זכרוני, הטיפול הממוצע נמשך 3 שנים. תחשבי שאת רק ב-1/3 הדרך מהממוצע. וזה רק ממוצע :) יש אנשים שמצליחים לפתור את האישו שלהם אחרי כמה חודשים ואחרים שחוגגים בת-מצווה לטיפול... אל תשווי את עצמך לבנך: לכל אחד מכם דרך משלו. בכלל - אל תשווי את עצמך לאף-אחד. את זו את וזהו!