### הולך ומסתבך

בבקשה אל תפרסם את ההודעה שכתבתי בבוקר. זה ממש לא היום שלי, וזה בכלל לא אני. סליחה

היי אודי, קצת מכבידה הגישה שלך, גם אי אפשר "לקחת את המלים בחזרה". וגם זה שצריך להתחייב לכינוי אחד ויחיד. ולגבי השאלה (האם אתה באמת רוצה לדעת או שזה נשאל מתוך נימוס או מתוך מן הרגל פסיכולוגי להחזיר את השאלה או משהו כזה?). קצת קשה לי לענות כי מה שכתבתי לפני כמה ימים רלוונטי לאותו זמן, עכשיו אני במקום אחר. זה שאני חוזרת לכאן ועונה לשאלה וצריכה להתייחס למה שכתבתי גורם לי אי נוחות אבל אני רואה בזה אימון בלעשות איזשהו חיבור ולא "הפרדות". (אני שומרת לעצמי את התשובות לשאלות מעוררות המחשבה מההודעה הקודמת) שוב תודה על ההקשבה.

שלום אודי, אני שוב מסתבכת, בגלל זה אולי רצוי שלא אכתוב עד שיהיו לי מילים לתאר את מה שעובר עלי בטיפול הזה, בינתיים עדין קשה לי להיות אני. כל יום או כל דקה בעצם אני יכולה להגיד משהו אמיתי על עצמי וא"כ לומר את ההפך הגמור וגם זה יהיה אמיתי לגמרי , אני יכולה גם להרגיש לא אני ולא להיות אני , אפילו בתחושה הגופנית להיות מישהו אחר, או שהמישהו האחר ניהיה אני (יש נראה לי כמה כאלו). כשראיתי את מה שכתבתי (ונראה לי שלזה התכוונתי כשכתבתי "זה לא אני")זה מרגיש כאילו זה בכלל לא אני, כי אני לא כזאת... נלעגת?. (מבולבלים? גם אנחנו :) ) באופן טבעי, אני פשוט נמנעת מלדבר על עצמי והדבר הכי טבעי היה שלא אפנה לפסיכותרפיה אפשר כידוע לחיות גם בלי זה. לחלוטין במקרה ,די ככה סתם בלי כוונה הגעתי לטיפול ולמטפל הספציפי הזה, למי שמאמין שאין דבר כזה "סתם" אז לא במקרה. ומאז אני כל הזמן עסוקה בזה ובעצמי וזה ממש קשה, זה מטלטל ברמות. בשביל לא להכביד, אולי אכתוב מקסימום פעם בשבוע אחרי הפגישה אם אהיה שוב במצב של הצפה נוראית אם זה בסדר מבחינתך.