חדשה...

אני חדשה פה אני עוברת טיפול מזה כבר ארבעה חודשים, אני חושבת.. ובמפגש האחרון, כשסיפרתי דבר מה שקרה בעבר, כשהרמתי את מבטי ראיתי שעיניו דומעות. חשבתי שאני מדמיינת, אבל נוכחתי שלא. האם זה נורמלי? לבכות מדברי מטופל? מאז, אני לא יכולה להפסיק לחשוב ולראות את אותה תמונה של מבטו העצוב באותו רגע. וזה מעסיק אותי, ונטריד אותי. האם זה נורמלי? להגיב ככה? והאם בסדר מצידו?

סירבתי להאמין. קשה לי לקבל שהוא באמת מתרגש מדברים שאני אומרת, אני חושבת לעצמי שזה הפסיכולוג שבו שמדבר, ורוצה לתת לי את ההרגשה שתחושות ורגשות שלי הם בסדר... אבל אז הוא הפנה את תשומת ליבי לכך שהוא אכן בכה. זה היה רגע מרגש, ועם זאת קשה, כי חשבתי לעצמי באותו רגע, שמה שאני מספרת כל כך קשה, שגרם לו לבכות? ככה אני נשמעת? הייתי מעדיפה לחשוב שלא.. מאז אותה פגישה אני נזכרת באותו רגע שוב ושוב, ומוצאת בזה משהו מנחם, שסוף סוף, מישהו מגיב לא בצורה של ביטול לדברים שאני מספרת..

נועם - אם זה "מנרמל" לך את המצב, אז גם המטפלת שלי הזילה דמעות (ויותר מפעם אחת) במהלך השנים המשותפות שלנו...